לאחר מכן, נשאל הנאשם אודות פרטים מוכמנים שהיו בידיעתו ואף דיבר עליהם בפני המדובבים שכן, הפרט לפיו המנוח נדקר בסכין הוא פרט מוכמן כך גם ביחס למיקום הדקירות. הנאשם ניסה לספק תשובות לכך בציינו - "כמובן אני מאשר שקראתי את הכתבה וקראתי כתבות נוספות" (ת/101 עמ' 86, שורה 32). בהמשך, בעמ' 87 עד 89, ניסה הנאשם להסביר לחוקרים, שהוא הסיק מהכתבה, כי מדובר בדקירות בסכין (עמ' 88, שורה 4). כך גם בקשר למיקום הדקירות בגב, שכן, הוא הסיק שהמנוח הופתע; אחרת הוא היה בורח ומכאן, מיקום הדקירות הוא בגב (עמ' 89).
עוד, נשאל, אם נכונה גרסתו לפיה הוא ידע שמדובר במדובבים שבחר במודע לשקר להם, אזי, מדוע מסר להם, בין היתר, פרטים נכונים, כגון; העובדה שאביו היה בחו"ל, הסכסוך שלו עם י', הצתת רכב הסילברדו ועוד פרטים אחרים. בהקשר זה, לא ידע הנאשם לספק הסברים הגיוניים.
מלבד זאת, עת נשאל הנאשם מדוע במהלך השיחה עם המדובבים היו שלבים שבמהלכם הוא דיבר למדובבים בלחש, במיוחד שעה שסיפר להם, כפי טענתו, דברים שקריים ומדוע לא סיפר לחוקריו, כי המדובב איים אליו בתוך התא, הוא בחר לשתוק מבלי לספק תשובות שמניחות את הדעת.
- הנאשם נחקר פעם נוספת, לאחר חקירת ההטחה, חקירתו האחת עשרה מיום 16.3.16; במסגרתה, הוא מסר כך: "אני חף מפשע. אני ידעתי שהאדם נדקר בגבו בגלל שאמא שלי עובדת ב... ודיבר על זה ושמעתי אותה מספרת לאבא שלי. ביום הראשון שנעצרתי והגעתי למשטרת חדרה המדובב שהציג את עצמו בשם ניסים וענונו איים עלי, ופחדתי ממנו וסיפרתי לו שקרים. ידעתי שנשרף רכב לאדם בעפולה, ובחרתי להגיד לו גם את זה. על פי עצת עורך הדין שלי מכאן והלאה אני שומר על זכות השתיקה" (ת/106, עמ' 4, שורות 14-8).
- הנה כי כן, ניתן לומר (ביחס להודעות של הנאשם), כי ענין לנו בחקירות ארוכות ומתישות. במהלך אותן פעולות חקירה נטלו חלק מספר חוקרים, כאשר במהלך החקירה נכח גם חוקר בעל הסמכה כחוקר נוער. החקירות כולן מוקלטות. אבל, תיעוד חזותי, אין. במהלך כל החקירות, כאמור לעיל, לרוב, שמר הנאשם על זכות השתיקה. לצד זאת, יש לציין את התרשמות החוקרים מיחסו של הנאשם כלפיהם, כאשר מדבריהם עולה, כי הוא התנהג בזלזול, שם רגליים על השולחן, ביקש מספר רב של פעמים לעשן והציב להם תנאים, ועוד.
יחסו של הנאשם לחוקרים
- כך העיד החוקר חולי במסגרת חקירתו הראשית, אשר ליחסו של הנאשם לחקירה:
"או קיי, אכן אלה החקירות שבהן השתתפתי, הייתי חלק מצוות החקירה בחקירות הנ"ל, מולנו ישב הנאשם שהפגין קור רוח מדי פעם גם אדישות, חוסר אכפתיות, שמר על זכותו לא לענות, שמר על זכות השתיקה בחקירות האלה, אבל ההתרשמות שקיבלנו מאותו נאשם זה ממש זלזול, הוא התנהג בחוסר אכפתיות, הוא קיבל את מלוא הזכויות שלו ואף מעבר לזה, ידענו שהוא קטין, אפשרנו לו לעשות דברים בחדר החקירה שאנחנו לא נותנים לכל חשוד במקרה הזה, אם זה לעשן בחדר החקירה, במהלך החקירה, אם זה שתיית קפה שהוא קיבל, אוכל שהוא קיבל כל הזמן, הפסקות מתי שהוא רצה, למרות כל זאת אני באופן אישי וגם חבריי לצוות החקירה הרגשנו את הזלזול של אותו נאשם, במידה ולא אפשרנו לו לעשן אז הוא החליט שהוא לא משתף פעולה, מדי פעם הוא אמר לנו מה זה השאלות האלה שאתם שואלים אותי, אני לא מוכן לענות על שאלות כאלה, ניסה לנהל לנו את החקירה הוא בעצמו, עוד דברים שלא התאים לו הוא יכל גם לשבת ולהוריד את הראש למרות שאנחנו מבקשים ממנו , ... תשב, תשב מולנו כמו שצריך, תסביר לנו, תפרט לנו, הוא החליט שהוא לא עונה אז הוא לא עונה, מה שבא לו הוא ענה מה שלא בא לו הוא לא ענה, פעם אחת לא אפשרנו לו לעשן אז הוא החליט שמעכשיו אני לא עונה, תעשו מה שאתם רוצים, אתם לא נותנים לי לעשן, אתם לא נותנים לי קפה, מבחינתי אתם יכולים לשאול מה שאתם רוצים אני לא מוכן לענות בכלל, התנהגות שלפי דעתי התנהגות לא ראויה, התנהגות מזלזלת, זה הרושם שאני קיבלתי בכל מקרה יחד עם חבריי לצוות החקירה."