ביום 6.1.19 צירף התובע לתיק בית המשפט: "אישור על ניהול פנקסי חשבונות ורשומות לפי חוק עיסקאות גופים ציבוריים (אכיפת ניהול חשבונות ותשלום חובות מס) התשל"ו-1976", ממנו עולה כי "סימפל ווב" הנה שותפות רשומה, כאשר השותפים בה הנם מר בהרב ומר גור איתמר.הגם שאישור זה מתייחס לתקופה שבין 1.7.12-31.3.13 והעסק הועבר לתובע רק ביום 11.11.13, מצאתי די באישור זה, כדי לתמוך בטענת התובע שהעסק "סימפל ווב" על תכניו היה בבעלות בהרב ושותפו והועבר לתובע במלואו.
כאשר נשאל על כך בחקירתו טען בהרב:
".ש אתה טוען שהעברת את כל הזכויות לאדון רחימי, כלומר שבסימפל ווב אין זכויות, וזה עבר במלואן לאלי?
ת. עבר במלואן לאלי...". (פרוטוקול, עמ' 7, ש' 3).
26. כאמור, דברים אלו נתמכים על ידי בהרב, ולא נסתרו על ידי הנתבעים. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי גם אם היה מוכיח התובע כי הזכויות במאמרים היו של מר גור הרי שהיה על גור להעביר את הזכויות לתובע ולא בהרב. עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם בעניין זה, כי דומיין "מאמרים" היה בבעלותו של גור ולא של בהרב, ולכן אין להעברת הזכויות לרחימי כל תוקף. איני מקבלת טענה זו של הנתבעים, ודי לטעמי בהסכמת בהרב כשותף בשותפות הרשומה להעברת הזכויות באתר למר רחימי. אמנם, דומה כי מן הראוי היה להגיש תצהירו של מר גור בנסיבות דנן ו/או לזמנו למתן עדות. עם זאת, המצג שהוצג למר רחימי הוא שכל תכולתו של אתר "סימפל ווב" ,לרבות " אתר מאמרים" עוברים לחזקתו, ודי בהסכמת אחד השותפים כדי ליתן תוקף משפטי לאותה העברת זכויות שבאה לידי ביטוי במסמך זיכרון הדברים. בנוסף, גור לא הגיש תצהיר ולא זומן לעדות, וגם הנתבעים יכלו לזמנו לעדות על מנת להוכיח טענתם כי לא היתה כל הסכמה על העברת הזכויות מגור לרחימי, אך בחרו שלא לעשות זאת משיקוליהם. מצאתי להעיר כי טענת הנתבעים שלרחימי אין כל זכויות באתר מאמרים על תכולתו אינה מתיישבת עם העובדה שבקשו להשיב לו את דומיין "מאמרים" על כל תכניו כאשר התגלתה הטעות, מבלי לטעון דבר בקשר לזכויות היוצרים המנויות בו.
27. מאחר ואתר מאמרים היה שייך לגור ו/או לשותפות "סימפל ווב" והועבר לרחימי על תכולתו, לא מצאתי בעובדה שרחימי לא צירף הסכמת כל יוצר ויוצר של 38 המאמרים כדי לשמוט הקרקע תחת טענתו כי דומיין מאמרים על תכולתו הנו בבעלותו. כאמור, המצג שהוצג לרחימי בפועל כי הוא הבעלים הבלעדי של אתר מאמרים, ודבר זה עולה מזיכרון הדברים שהנו מפורט ובהיר. כאמור, בהרב טען בתצהירו כי כל המאמרים נכתבו כל ידו, ו/או על ידי מר גור ו/או על ידי מר אברהם שרון. (ראו סעיף 4 בתצהיר בהרב, עמ' 5, ש' 8 בפרוטוקול). טענה זו של בהרב לא נסתרה בחקירתו, וגם אם לא זכר בצורה מדויקת מי משלושת העוסקים במלאכת הכתיבה כתבו המאמרים, הדבר אינו שומט הקרקע תחת הטענה, כי נכתבו על ידי מי מהשלושה, והנתבעים לא הוכיחו אחרת. סבורתני כי די בראיות שהוצגו לפניי כדי לעמוד בדרישת הכתב המנויה בסעיף 37(ג) לחוק זכויות יוצרים בדבר העברת זכויות היוצרים לתובע. כאמור, מסמך זיכרון הדברים שהוצג בראיות התובע מפרט ברחל בתך הקטנה את העברת הזכויות לתובע, שם נרשם: "הפעילות כוללת- נתונים אודות אתרים המאוכסנים בשרת, עלויות האירוח ועלויות חידוש הדומיינים ופורטלים של סימפלווב, רשימת לקוחות וכל נכס דיגיטלי ניהול עסקי אחר הקשור במישרין או בעקיפין לסימפל ווב". (נספח 1 בתצהירי התובע, ההדגשות אינן במקור). מאחר שאין מחלוקת שסימפל ווב מכילה גם את אתר "מאמרים", אזי יש לקבוע כי התובע רכש זכויותיו הקנייניות ביצירות/מאמרים על פי דין.