פסקי דין

תא (ת"א) 6145-02-18 אלי רחימי נ' גו היי טק הכשרה מקצועית בע"מ

07 פברואר 2019
הדפסה
בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 6145-02-18 רחימי נ' גו היי טק הכשרה מקצועית בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל התובעים: אלי רחימי נגד הנתבעים: 1. גו היי טק הכשרה מקצועית בע"מ 2. ניסים ויצמן

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית בסך 200,000 ₪ שהגיש אלי רחימי (להלן: "התובע" ו/או "רחימי"), העוסק בבניית אתרים וקידומם ברשת האינטרנט, נגד "גו הייטק הכשרה מקצועית בע"מ ח.פ. 515647014"- חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק באינטרנט ועריכת קורסי הכשרה לקידום ובניית אתרים באינטרנט (להלן: "נתבעת 1 ") וכנגד ניסים ויצמן- מנהל ושותף בנתבעת 1 ומחזיק ב 50% ממניותיה, (להלן:" נתבע 2" ו/או "ויצמן")-בטענה להפרת זכויות קניין רוחני ב- 38 יצירות בבעלות התובע ( להלן: "המאמרים").

2. מטעם התובע הוגשו תצהירו, ותצהיר אייל בהרב (להלן: "בהרב"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מר ויצמן, דוד צבאני, מנהל, שותף, ומחזיק ב50% ממניות נתבע 1 (להלן: "צבאני") ורואי אונגר (להלן: "אונגר") שעבד אצל נתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים. בדיון ההוכחות בקשו הנתבעים למשך את תצהירו של צבאני, ,ומשכך עדותו לא נשמעה.

תמצית טענות התובע
3. לטענת התובע, הוא ניהל אתר –" www.maamarim.co.il" (להלן: "אתר מאמרים") במשך מספר שנים עד ליום 17.8.17 מועד בו רכשו הנתבעים את שם המתחם, וזאת לאחר שעקב מחלתו נבצר ממנו לחדש את רישום המתחם על שמו.

4. לטענתו, הנתבעים העוסקים בקידום אתרים והדרכה בתחום, היו מודעים היטב לשווי המאמרים שביצירתם ובקידומם הושקעו מאות שעות עבודה וכספים רבים, ובחרו "לנסות לחמוס ולקצור" את מיקום המאמרים, המשקל והרלוונטיות שלהם במסגרת מנועי החיפוש, והעתיקו עשרות מאמרים שונים תוך שהם עושים בהם שימוש כבשלהם.

5. לטענת התובע, לאחר העתקת המאמרים, החלו הנתבעים לבצע שינויים במאמרים עצמם באתר מעוצב וחדש תוך שהם יוצרים שלא כדין יצירות נגזרות לאותם המאמרים המצורפים כנספח 3 לכתב התביעה.

6. על פי הנטען, ביום 17.10.17 פנה התובע לנתבעים באמצעות ב"כ במכתב התראה, בו דרש הפסקת הפרת זכויות יוצרים, השבת הדומיין ופיצוי כספי בגין הפרת זכויות היוצרים. לטענת התובע, ביום 23.10.17 התקבל מכתב תגובה מטעם הנתבעים בו דחו טענת התובע בדבר הפרת זכויות יוצרים, והטילו את האחריות על עובד אשר פעל בניגוד להורואותיהם.

7. לטענת התובע, אין חולק כי יצירותיו (כחמישים מאמרים שונים) אשר ביצירתם וקידומם ברשת האינטרנט השקיע רבות במשך השנים, הינן בגדר יצירות ספרותיות מוגנות בהתאם לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח 2007 ( להלן: "חוק זכויות יוצרים"). משכך, זכאי התובע לאכוף את זכויות היוצרים ביצירות אלה ולקבל תרופות בגין הפרתן. לטענתו, הנתבעים ו/או מי מטעמם העתיקו את היצירות, העמידו אותם לרשות הרבים ברשת האינטרנט, עשו יצירות נגזרות בחלק מהמאמרים ללא אישורו, ופעלו בניגוד לסעיף 11 לחוק. עוד נטען, כי יש לראות במעשי ההפרה כהפרות נפרדות ועצמאיות.

8. התובע טוען, שהנתבעים פעלו בניגוד לחובת הזהירות המצופה מהם כעוסקים בתחום ומנהלים בית ספר ללימוד הקמת אתרים וקידום באינטרנט. לכן, מעשיהם מהווים רשלנות כמשמעה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לטענתו, הנתבעים ידעו שהם מפרים את זכויות היוצרים של התובע, אך רצונם להרוויח את מיקומם של המאמרים בדירוג הביטויים במנוע החיפוש "גוגל" הניע אותם להתעלם מהידוע להם ולפעול בצורה שפעלו.

9. התובע עותר לחייב הנתבעים בפיצויים סטטוטוריים, לפי סעיף 56(א) לחוק זכויות יוצרים, בעקבות העתקה, עשיית יצירות נגזרות ללא רשות, העמדתן לציבור ופרסומן.

תמצית טענות הנתבעים
10. לטענת הנתבעים, התובע לא הציג ראיות כלשהן המעידות על בעלותו וזכויותיו ביצירה, ואינו עומד בתנאים שבסעיפים 33(1) ו 54(א) לחוק זכויות יוצרים, ולא מתקיימת כל יריבות בינו לבין הנתבעים.

11. על פי הנטען, נתבע 1 רכשה ביום 17.8.17 את שם המתחם: www.maamarim.co.il" (להלן: "הדומיין") מחברת "גורני אינטראקטיב בע"מ ח.פ. 513486167 באמצעות שירות המכונה על ידה BOX (להלן: "גורני") דרכו ניתן לרכוש בעלות על שמות מתחמים (דומיינים) באינטרנט.

12. לטענתם, בעת רכישת הדומיין החדש קרתה תקלה נדירה אצל גורני שלא הסירה את האתר של התובע מרשת האינטרנט, אך הדבר אינו רלוונטי לנתבעים שרכשו בעלות באתר ביום 17.8.17 ובעלות התובע בדומיין פקעה ביום 24.4.17, כ-4 חודשים טרם הרכישה על ידי נתבעת 1. לטענת הנתבעים, בעקבות התקלה, גלישה אל הדומיין בבעלות נתבעת 2 הובילה את הגולש אל אתר התובע במקום אל דף ריק, תקלה שאינה בשליטת הנתבעים.

13. הנתבעים טוענים, כי מרגע הרכישה של הדומיין ובמשך למעלה מחודש וחצי בטרם הגיעו הנתבעים לטפל בדומיין החדש, נשאר אתר התובע ברשת האינטרנט ללא שום שינוי כאילו לא בוצעה כלל הרכישה. כך שלגולש הצופה באתר אין כל אפשרות לדעת כי הבעלות באתר השתנתה. לטענת הנתבעים, היחיד שנהנה מהתקלה הוא התובע, שכן הנתבעים לא בצעו שום שינוי באתר והוא המשיך להיות ברשת עם אותם התכנים בדיוק. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, התובע אף לא יכול לטעון כי ניזוק בתקופת הביניים, מרגע הרכישה עד מועד גילוי הטעות, שכן הקישורים באתר המשיכו לקדם את אתר התובע והנתבעים כלל לא היו מודעים היות אתר התובע מצוי ברשת על תכניו.

14. לטענת הנתבעים, לאחר שהבינו שהדומיין שרכשו אינו ככל דומיין חדש שנרכש ועל מנת שלא לפגוע ביחס שיקבל על ידי מנועי החיפוש, ניסו למזער נזקם בכך שישמרו את שמות העמודים הקיימים ויכתבו תוכן חדש ומקורי באותם הנושאים בדיוק. לשם כך, העתיקו הנתבעים את דפי האתר הישן לאתר החדש כך שיעברו שמות העמודים בצורה מסודרת לאתר חדש שעתיד להיבנות, ולאחר מכן מחקו את הטקסט של המאמרים הישנים ונשארו רק עם שמות העמודים ובמקום הטקסט הישן כתבו טקסט מקורי חדש באותם הנושאים.

15. על פי הנטען, במסגרת פעולת נתבעת 1, השתרבב בשוגג לאתר החדש המאמר המקורי שצירף התובע כנספח 3.2 לכתב התביעה למשך מספר ימים בלבד ולאחר מכן נמחק יחד עם כל שאר האתר, מיד עם קבלת מכתב ההתראה של התובע.

16. לטענת הנתבעים, עובד נתבעת 1, מר אונגר, התקשר לתובע, התנצל בפניו, והסביר לו כיצד קרתה התקלה: מאמר שהופיע באתר התובע הופיע מספר ימים באתר נתבעת 1 בעקבות תקלה חריגה, שכן האתר שנרכש לא היה נקי מתוכן כנדרש בעת הרכישה, על אף שהוצג ככזה. אונגר אף הציע לתובע לקבל לידיו לאלתר וללא כל תשלום את הבעלות בדומיין שרכשה נתבעת 1, כאשר הבקשה נדחתה בטענה כי אין לתובע כל צורך בדומיין ו/או באתר.

17. לטענת הנתבעים, האתר לא קודם ולא פורסם בשום דרך אקטיבית ולא הכיל קישורים לאתרים אחרים , ועסקינן במספר ימים בלבד עד שהתגלתה התקלה, והאתר כולו הוסר באופן מיידי מרשת האינטרנט על ידי נתבעת 1.

18. על פי הנטען, אין ממש בטענת התובע בדבר העתקת 50 מאמרים, שכן אף בכתב ההתראה מציין מאמר אחד בלבד "שיטת ימימה" אותו מכנה כדוגמה להפרת החוק.

19. לטענתם, אין כל פסול בהעתקה של תכנים לצורך כתיבה על בסיסם תוכן חדש ומקורי, כאשר ההעתקה המדוברת בוצעה על ידי העובד על דעתו בלבד ולצורך הנוחות ויעילות העבודה בכתיבת תכנים חדשים. עוד נטען, כי שם העמוד או נושא המאמר אינם מהווים יצירה מוגנת, והעובד החל בכתיבת תכנים מקוריים שיתאימו לשם העמוד ונושא המאמר.

20. הנתבעים טוענים כי למרות התראות אותן קיבל התובע בדבר פקיעת בעלותו של התובע בדומיין, התובע בחר שלא לחדש הבעלות מטעמיו, כאשר מחלתו לא השפיעה כלל על פועלו ברשת, שכן היה פעיל ברשת "פייסבוק".

דיון והכרעה
21. אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות הצדדים ובסיכומים, מצאתי לקבל בחלקה את תביעת התובע כנגד הנתבעים.

22. מעיון בטענות הצדיים עולה כי המחלוקת הנטושה בין הצדדים קשורה לשתי שאלות מהותיות ,קרי, האם התובע הוכיח בעלות בזכויות היוצרים? והאם ניתן לראות בפעולת הנתבעים כהפרה כמשמעה בחוק זכויות יוצרים.

בעל זכות היוצרים במאמרים נשוא התובענה
23. בסעיף 4(א) לחוק זכות יוצרים נקבע, כי הגנת זכות היוצרים תהא ביצירות מקוריות, שהן יצירות ספרותיות, יצירות אומנותיות, יצירות דרמטיות או יצירה מוסיקלית. הנתבעים אינם חולקים על כך שהמאמרים נשוא התביעה הם בגדר יצירות מקוריות שהינם נושא לזכויות יוצרים, כהגדרת המונח בסעיף 4(א)(1) לחוק זכויות יוצרים. משכך, אין צורך להידרש לעניין ונקודת המוצא הינה כי המאמרים הינן יצירה במובן החוק. למרות שבכתב התביעה טוען התובע להפרת זכויות קניין רוחני בקשר ל 50 מאמרים, בתצהירו, בעדותו ובסיכומיו עותר להפרה של 38 מאמרים בלבד, ובזה עסקינן.

24. הכלל הבסיסי לעניין זהות בעל זכויות היוצרים קבוע בסעיף 33 לחוק, ולפיו "היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה". לכלל זה חריגים המנויים בסעיפים 34-36 לחוק. ראו לעניין זה רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף [פורסם בנבו] (28.8.12) (להלן: "ענין וינברג"), כדלקמן:
"באופן רגיל, הבעלות הראשונית בזכות היוצרים ביצירה שייכת ליוצר (ראו סעיף 5(1) לחוק וסעיף 33 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן: החוק החדש). חריגים לכך הם למשל יצירות שנוצרו תוך כדי עבודה אצל אדם אחר (סעיף 5(ב) לחוק הקודם; סעיף 34 לחוק החדש) או, לפי החוק החדש, יצירות שהן דיוקן או צילום של אירוע פרטי". (ההדגשה הוספה).

התובע טוען בכתב התביעה כי נטל חלק בכתיבת המאמרים. (ראו סעיף 15 בכתב התביעה). עם זאת, בתצהירו טען כי המאמרים היו מצויים באתר "מאמרים" שהיה בבעלותו והועבר אליו ממר בהרב ביום 11.11.13 בהתאם למסמך זכרון הדברים . (ראו נספח 1 בתצהירי התובע). אם כן, יש לקבוע כי הבעלות הנטענת בענייננו הנה מכוח סעיף 37 לחוק זכויות יוצרים וזו לשונו:

העברת זכות יוצרים והענקת רישיון

" (א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה
רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי.
(ב) העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף קטן (א), יכול שיהיו
לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסוים, לתקופה
מסוימת או לעשיית פעולה מסוימת ביצירה.
(ג) חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.
(ד) בסעיף זה, "רישיון ייחודי" – רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות
פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות
היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור".(ההדגשה אינה
במקור).

25. בהרב הצהער בס' 4 לתצהירו, כי כל המאמרים נכתבו על ידו ועלי ידי שותפו- איתמר גור, וע"י אברהם שרון. בתצהירו מציין בהרב: " למותר לציין כי כל זכויות היוצרים שלנו הועברו במלואם לעסק "סימפל ווב" ובהמשך, ביחד עם כל הפעילות, הועברו למר אלי רחימי. בהרב טוען בתצהירו :" מעיון במאמרים שצורפו לתצהיר העדות הראשית של מר רחימי עולה כי כל המאמרים שהועתקו נכתבו על ידי באופן אישי, למעט אחד- חימום תת רצפתי". בהרב העיד כך גם בחקירתו. (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 20-21, עמ' 4 ש' 1-5, עמ' 5 ש' 8). התובע צירף את זיכרון הדברים בינו לבין בהרב שם מצויין בין היתר:" משרד סימפלווב מעבירים את פעילות המשרד לידי אלי רחימי".( ראו נספח 1 בתצהירי התובע).

ביום 6.1.19 צירף התובע לתיק בית המשפט: "אישור על ניהול פנקסי חשבונות ורשומות לפי חוק עיסקאות גופים ציבוריים (אכיפת ניהול חשבונות ותשלום חובות מס) התשל"ו-1976", ממנו עולה כי "סימפל ווב" הנה שותפות רשומה, כאשר השותפים בה הנם מר בהרב ומר גור איתמר.הגם שאישור זה מתייחס לתקופה שבין 1.7.12-31.3.13 והעסק הועבר לתובע רק ביום 11.11.13, מצאתי די באישור זה, כדי לתמוך בטענת התובע שהעסק "סימפל ווב" על תכניו היה בבעלות בהרב ושותפו והועבר לתובע במלואו.
כאשר נשאל על כך בחקירתו טען בהרב:
".ש אתה טוען שהעברת את כל הזכויות לאדון רחימי, כלומר שבסימפל ווב אין זכויות, וזה עבר במלואן לאלי?
ת. עבר במלואן לאלי...". (פרוטוקול, עמ' 7, ש' 3).

26. כאמור, דברים אלו נתמכים על ידי בהרב, ולא נסתרו על ידי הנתבעים. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי גם אם היה מוכיח התובע כי הזכויות במאמרים היו של מר גור הרי שהיה על גור להעביר את הזכויות לתובע ולא בהרב. עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם בעניין זה, כי דומיין "מאמרים" היה בבעלותו של גור ולא של בהרב, ולכן אין להעברת הזכויות לרחימי כל תוקף. איני מקבלת טענה זו של הנתבעים, ודי לטעמי בהסכמת בהרב כשותף בשותפות הרשומה להעברת הזכויות באתר למר רחימי. אמנם, דומה כי מן הראוי היה להגיש תצהירו של מר גור בנסיבות דנן ו/או לזמנו למתן עדות. עם זאת, המצג שהוצג למר רחימי הוא שכל תכולתו של אתר "סימפל ווב" ,לרבות " אתר מאמרים" עוברים לחזקתו, ודי בהסכמת אחד השותפים כדי ליתן תוקף משפטי לאותה העברת זכויות שבאה לידי ביטוי במסמך זיכרון הדברים. בנוסף, גור לא הגיש תצהיר ולא זומן לעדות, וגם הנתבעים יכלו לזמנו לעדות על מנת להוכיח טענתם כי לא היתה כל הסכמה על העברת הזכויות מגור לרחימי, אך בחרו שלא לעשות זאת משיקוליהם. מצאתי להעיר כי טענת הנתבעים שלרחימי אין כל זכויות באתר מאמרים על תכולתו אינה מתיישבת עם העובדה שבקשו להשיב לו את דומיין "מאמרים" על כל תכניו כאשר התגלתה הטעות, מבלי לטעון דבר בקשר לזכויות היוצרים המנויות בו.

27. מאחר ואתר מאמרים היה שייך לגור ו/או לשותפות "סימפל ווב" והועבר לרחימי על תכולתו, לא מצאתי בעובדה שרחימי לא צירף הסכמת כל יוצר ויוצר של 38 המאמרים כדי לשמוט הקרקע תחת טענתו כי דומיין מאמרים על תכולתו הנו בבעלותו. כאמור, המצג שהוצג לרחימי בפועל כי הוא הבעלים הבלעדי של אתר מאמרים, ודבר זה עולה מזיכרון הדברים שהנו מפורט ובהיר. כאמור, בהרב טען בתצהירו כי כל המאמרים נכתבו כל ידו, ו/או על ידי מר גור ו/או על ידי מר אברהם שרון. (ראו סעיף 4 בתצהיר בהרב, עמ' 5, ש' 8 בפרוטוקול). טענה זו של בהרב לא נסתרה בחקירתו, וגם אם לא זכר בצורה מדויקת מי משלושת העוסקים במלאכת הכתיבה כתבו המאמרים, הדבר אינו שומט הקרקע תחת הטענה, כי נכתבו על ידי מי מהשלושה, והנתבעים לא הוכיחו אחרת. סבורתני כי די בראיות שהוצגו לפניי כדי לעמוד בדרישת הכתב המנויה בסעיף 37(ג) לחוק זכויות יוצרים בדבר העברת זכויות היוצרים לתובע. כאמור, מסמך זיכרון הדברים שהוצג בראיות התובע מפרט ברחל בתך הקטנה את העברת הזכויות לתובע, שם נרשם: "הפעילות כוללת- נתונים אודות אתרים המאוכסנים בשרת, עלויות האירוח ועלויות חידוש הדומיינים ופורטלים של סימפלווב, רשימת לקוחות וכל נכס דיגיטלי ניהול עסקי אחר הקשור במישרין או בעקיפין לסימפל ווב". (נספח 1 בתצהירי התובע, ההדגשות אינן במקור). מאחר שאין מחלוקת שסימפל ווב מכילה גם את אתר "מאמרים", אזי יש לקבוע כי התובע רכש זכויותיו הקנייניות ביצירות/מאמרים על פי דין.

1
23עמוד הבא