28. מצאתי להעיר כי לא התעלמתי מכך כי מסמך זיכרון הדברים אינו חתום על ידי התובע ו/או בהרב. בהרב טען בעניין זה בחקירתו כי המסמך הועבר לתובע במייל. (פרוטוקול, עמ' 6 ש'17). עם זאת, מצאתי די בעדותו של בהרב והעברת הזכויות בפועל לתובע כפי שהעיד בהרב כדי לראות במסמך זה כהולם את דרישת הכתב בחוק. מעבר לכך, מאחר שהאתר על תכולתו עבר לתובע בפועל בהתאם לזיכרון הדברים, יש בכך כדי להעיד על קיבול בהתנהגות, דבר המחזק טענת התובע כי הצדדים התכוונו לפעול בהתאם לזיכרון הדברים ואף פעלו על פיו.
29. בסיכומי התשובה העלה התובע טענה משפטית חלופית בדבר הבעלות בזכויות היוצרים מכוח חזקה. התובע מפנה לסעיף 64 (2) לחוק זכויות יוצרים הקובע: " ... חזקה היא כי אדם ששמו מופיע על היצירה בדרך המקובלת כמפרסם היצירה, הוא בעל זכויות היוצרים בה". מצאתי טעם רב בטענת הנתבעים כי מן הראוי היה להעלות טענה זו בשלב מוקדם יותר ולא רק בסיכומי התשובה. עם זאת, במסגרת הבקשה למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה של התובע, הנתבעים התייחסו לטענה זו, ומשכך ניתנה להם הזדמנות ראויה להעלות טענותיהן. מעבר לכך, מבחינה דיונית, אין מניעה להעלות טענות משפטיות חלופיות גם בשלב הסיכומים, וזאת בניגוד לטענות עובדתיות. לגופו של ענין, איני סבורה כי התובע יכול לטעון כי רכש זכויות יותרים ביצירות מכוח חזקה. ברישא של הסעיף אליו מפנה התובע נקבע: " לא מופיע על יצירה שמו של אדם כיוצר היצירה ויוצרה אינו ידוע בציבור...". סבורתני כי החוק מכוון למקרה בו זהותו של היוצר אינה ידועה, כאשר בענייננו זהות כותבי המאמרים ידועה, ואין עסקינן ביוצר אנונימי. סבורתני כי כוונת המחוקק בענין זה היתה ליצור ודאות בענין הבעלות ביצירות מקום שזהות היוצר אינה ידועה. בענייננו אין מחלוקת כי התובע אינו יוצר היצירות (38 המאמרים) ואינו המפרסם הראשון שלהם. בנסיבות אלו, מצאתי לדחות טענת התובע בדבר הבעלות מכוח חזקה.
האם הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים?
30. זכות היוצרים הכלכלית חקוקה בעיקרה בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים והיא מקנה לבעליה זכות בלעדית לבצע פעולות מוגדרות ביצירה ולנצלה כנכס כלכלי. הנתבעים טוענים, כי בעקבות תקלה נדירה שהתרחשה בחברת "גורני" הדומיין של אתר מאמרים אותו רכשו כדין ביום 17.8.17 הכיל חומרים מודפסים ותוכן, הגם שהתכוונו לרכוש רק את שם הדומיין "מאמרים" ללא תוכן, דבר שנעשה על ידי כדבר שבשגרה. לטענתם, בעקבות תקלה נוספת הקשורה לעובד החברה, שהתבקש לכתוב תוכן חדש ומקורי, אך בעקבות טעות טכנית התבלבל בין שתי תיקיות (התיקייה המכילה את הטקסטים הישנים לעומת החדשים) ונוצר מצב שבמשך מספר ימים בודדים עלו לאתר שנרכש על ידי הנתבעים מאמרים המכילים את הטקסטים הישנים במקום המאמרים החדשים. (ראו תצהירי ויצמן, סעיפים 23-29).