סעיף 2(ב) בחוק ההגבלים העסקיים קובע מספר חזקות אשר בהתקיימותן ההסדר הנבחן מהווה הסדר כובל:
"(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים:
(1) המחיר שיידרש, שיוצע או שישולם;
(2) הריווח שיופק;
(3) חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו;
(4) כמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם."
סעיף 3 בחוק ההגבלים העסקיים קובע מספר פטורים אשר בהתקיימם ההסדר הכובל לא יחשב לכזה:
"3. על אף האמור בסעיף 2, לא ייחשבו כהסדרים כובלים ההסדרים הבאים:
(1) הסדר שכל כבילותיו נקבעו על פי דין;
(2) הסדר שכל כבילותיו נוגעות לזכות השימוש באחד הנכסים הבאים: פטנט, מדגם, סימן מסחרי, זכות יוצרים, זכות מבצעים או זכות מטפחים ובלבד שנתקיימו שניים אלה –
א. ההסדר הוא בין בעל נכס כאמור ובין מקבל זכות השימוש בו;
ב. אם נכס כאמור טעון רישום על פי דין – שהוא נרשם;
(3) הסדר, בין מי שמקנה זכות במקרקעין לבין מי שרוכש את הזכות, שכל כבילותיו נוגעות לסוג הנכסים או השירותים בהם יעסוק רוכש הזכות באותם מקרקעין;
(4) הסדר שכל כבילותיו נוגעות לגידול ושיווק של תוצרת חקלאית מגידול מקומי מסוגים אלה: פירות, ירקות, גידולי שדה, חלב, ביצים, דבש, בקר, צאן, עופות או דגים, אם כל הצדדים להסדר הם המגדלים או המשווקים בסיטונות; הוראה זו לא תחול על מוצרים שיוצרו מתוצרת חקלאית כאמור; השר, בהסכמת שר החקלאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי בצו להוסיף או לגרוע לסוגים של תוצרת חקלאית;
... (ההדגשה אינה במקור)
(6) ..."
כב' השופט סולברג התייחס ל"פטור החקלאי" שבסעיף 3 ( 4) וקבע כי תנאי לפטור הוא: "כל הצדדים להסדר הם המגדלים או המשווקים בסיטונות" - הפּטור אינו חל אלא על החוליות הראשונות בשרשרת הייצור של התוצרת החקלאית. חוליית הגידול - הלא היא החקלאי עצמו, או הגורם החקלאי העוסק בפועל בעבודת האדמה ובגידולהּ של התוצרת. חוליית השיווק - בעקבות התיקון הנ"ל משנת 1963, הפּטור אינו חל עוד על הקמעונאי, היינו, מי שמוכר את המצרך לצרכן (ראו סעיף 1 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח - 1957), אלא על החוליה הקרובה יותר אל המגדל". (ראו תפ (י-ם) 960/05 מדינת ישראל הממונה על ההגבלים העיסקיים נ' אבי מרגלית (8.3.2006)).
71. הנה כי כן, בהתאם ללשון חוק ההגבלים העסקיים והפסיקה בעקבותיו, הרשת לא יכולה ליהנות מהגנת "הפטור החקלאי" המנויה בחוק ההגבלים העסקיים. עם זאת, הזכיינים אינם יכולים לטעון מחד כי הרשת לא תמחרה עבורם את המוצרים והם נאלצו לעשות זאת (לרוב) בעצמם, ומנגד לטעון כי המחירים כבלו אותם, ומנעו תחרות. במילים אחרות אין זה סביר בעייני כי הזכיינים יבקשו ליהנות מחד מהמערך התפעולי שהרשת היתה אמורה לספק, בין היתר-תמחור המוצרים, ומנגד לתקוף את ההסכם בדבר אי חוקיותו כהסכם כובל. מעבר לכך בסעיף 3.5 להסכם הזיכיון נרשם : " ...הזכיין לא ינהל בחנות כל עסקים ולא ימכור בחנות כל מוצרים אשר לא סופקו לו על ידי החברה ו/או לא אושרה מכירתם ו/או ביצועם על ידי החברה מראש ובכתב". מכאן, שאין עסקינן בהגבלה גורפת, כאשר הזכיינים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי בקשו למכור טובין אחרים שלא סופקו על ידי הרשת, ונדחו.