פסק דין
לפניי תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית – הנה תביעה כספית על סך 1,600,000 ₪ שהוגשה על ידי רשת החקלאי פירות וירקות ועוד בע"מ, ח.פ. 514179936 (לשעבר ש.י.ה.א אחזקות בע"מ) (להלן: "רשת החלקאי") נגד שי יוחננוב (להלן: שי יוחננוב ו/או נתבע 1), יניב יוחננוב ( להלן: "יניב יוחננוב" ו/או "נתבע 2"), גבי דובב ( להלן: "דובב" ו/או "נתבע 3") גב' הילה מלול (להלן: "הילה מלול" ו/או "נתבעת 4"), ניב מלול (להלן: "מר ניב מלול" ו/או "נתבע 5"), סטא לוגיסטיקה בע"מ ח.פ. 514695477 (להלן: נתבעת 6), שמעון אפשטיין (להלן: "אפשטיין" ו/או "נתבע 7"), טימורו אבסדזה ( הלן: "אבסדזה" ו/או "נתבע 8"). (להלן: " הנתבעים" ו/או "התובעים שכנגד"). התביעה שכנגד הנה תביעה כספית על סך 1,556,049 ₪ שהגישו הנתבעים בהליך העיקרי כנגד התובעת.
לצורך הנוחות, התובעת בהליך העיקרי והנתבעת שכנגד תיקרא "התובעת/רשת החקלאי"ו/או "הרשת" , והנתבעים בהליך העיקרי והתובעים שכנגד יקראו "התובעים שכנגד ו/או הנתבעים ו/או "הזכיינים", בהתאם להקשר הדברים".
התביעה העיקרית הוגשה בסדר דין מקוצר. ביום 4.5.17 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקבלה תוקף של החלטה, לפיה תינתן לנתבעים רשות להגן, והתובעת תגיש כתב תביעה מתוקן.
רקע עובדתי
1. התובעת הנה חברה המאוגדת ופעילה במדינת ישראל, בעלת מלוא הזכויות בקניין הרוחני של המותג "החקלאי" שהוקמה במטרה למכור ולשווק פירות, ירקות ומוצרים נלווים.
2. נתבעים 1-3 היו זכייני הרשת ברמת גן. נתבעים 4-5 הם בני זוג שהיו זכייני הרשת באשקלון. נתבעת 6- חברה פרטית שהפעילה בזמנים הרלוונטיים שני סניפים של הרשת באשדוד. נתבעים 7-8 הינם הבעלים של נתבעת 6 וערבים להתחייבויותיה כלפי התובעת.
3. התובעת ייסדה את הרשת בשנת 2015. בין הצדדים נכרתו שלושה הסכמי זכיינות: ביום 6.9.15 נתבעת 6 חתמה על הסכם זיכיון עם התובעת באשדוד, ונתבעים 7-8 ערבים להתחייבויותיה. (להלן: "הסכם הזכיינות הראשון", נספח 1 לכתב התביעה המתוקן), ביום 3.1.16 נחתם הסכם עם זכייני רמת גן (נתבעים 1-3, נספח 2 לכתב התביעה המתוקן), (להלן: "הסכם הזכיינות השני"). ב- 14.2.16 נחתם הסכם זיכיון נוסף עם זכייני אשקלון (נתבעים 4-5, נספח 3 לכתב התביעה המתוקן). (להלן: " הסכם הזכיינות השלישי").
4. בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית כדלקמן: התובעת הגישה תצהירו של אלירז שדה (להלן: "אלירז"), מנהל ובעל מניות אצל בתובעת. הנתבעים הגישו תצהיריהם של ניב מלול, הילה מלול, גבי דובב, שמעון אפשטיין, דני מוסקוביץ –בעלי הנכס ששכרו הזוג מלול להפעלת החנות באשקלון, עדי בר צדק שכרת עם התובעת הסכם זיכיון במודיעין, ורוסלאן מיכייליוקוב שכרת עם התובעת הסכם זיכיון בחולון. הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם מיום 5.9.2018 מאת עופר מור לכימות נזקיהם הנטענים. ( להלן: "מר מור"). בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.1.2019 נחקרו ברק אומגה (להלן: מר אומגה") שהגיש תביעה נגד רשת החקלאי בהליך אחר המתנהל בבית משפט זה, ניב מלול, הילה מלול, גבי דובב, שמעון אפשטיין, מר מור, מר עדי בר צדק, ומר אלירז שדה.
5. יש לציין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים בבית משפט זה: ת.א. 30650-04-17 , ת.א. 30594-04-17, ת.א. 30685-04-17, שאוחדו , בעניינם של זכייני מודיעין, חולון וראשון לציון, ות.א. 881-01-19 בעניין זכיין של רשת החקלאי בעיר גדרה. (להלן: "ההליכים המקבילים"). יוער כי במהלך דיון ההוכחות בתיק דנן, הגיעו הצדדים להסכמה כי פרוטוקול הדיון בתיק ת.א. 30594-04-17 בדבר עדותם של מר עדי בר צדק, וניב מלול ישמש כראיה גם בתיק זה.
תמצית טענות רשת החקלאי בהליך העיקרי ובכתב ההגנה שכנגד
6. לטענת התובעת, בבסיס הרשת עמד החזון שהרשת תהווה גורם משמעותי בשוק הפירות והירקות שיחתור לצמצום פערים במחירי הפירות והירקות בדרך מהחקלאי לצרכן הסופי.
7. לטענתה, הרשת הפעילה את הסניף הראשון בבעלותה כאשר במקביל פיתחה מודל להפעלת סניפים בזכיינות. ביום 6.9.15 נחתם הסכם הזיכיון עם נתבעת 6, כאשר נתבעים 7-8 ערבים להתחייבויותיה. הסכם זיכיון נוסף נחתם עם זכייני רמת גן ביום 3.1.16 וביום 14.2.16 נחתם הסכם זיכיון נוסף עם זכייני אשקלון.
8. על פי הנטען, הזכיינים פנו אל הרשת מיוזמתם וביקשו להתקשר עמה בהסכמי זיכיון, מבלי שהרשת תפעל לאיתורם. לטענתה, הנתבעים ידעו שמדובר ברשת חדשה שבקשה להוציא לפועל חזון עסקי עם ערך חברתי מוסף בצדו ולא הובטחה להם כל הבטחה ו/או מצג מחייב כי הסניפים יצליחו והרשת תעמוד בכל יעדיה ולא בכדי הסכם הזיכיון שותק בעניין זה.
9. לטענת התובעת, לשון ההסכם זהה בשלושת ההסכמים וס' 3.1 א' קובע: " הזכיין מצהיר כי בדק היטב את תנאי הזיכיון, את הוראות הסכם זה, וכי הנו מתקשר בהסכם זה לאחר שנבדקו על ידיו כלל הנתונים בקשר להתקשרות וכי אלו מקובלים עליו לכל דבר ועניין".
10. התובעת טוענת, כי כלל הזכיינים התחייבו להפעיל את הסניף לחמש שנים לפחות במהלכן התחייבו לשלם לרשת 6,000 ₪ בכל חודש בצירוף מע"מ כדמי ניהול עבור שירותי הניהול הרשתיים ותשלומים הנגזרים מפדיון העסק החודשי בגובה 5% (סעיפים 6.1. ב-6.1.ג). עוד התחייבו הזכיינים, לרכוש תוצרת רק מהתובעת ולשאת בכל התשלומים מכוח ההסכם בשלמות ובמועד, והזכיינים ויתרו על זכות הקיזוז העומדת להן בדין (סעיף 3.4 להסכם).
11. לטענת התובעת , הנתבעים לא כיבדו את הסכמי הזיכיון, כל זכיין בהתאם להפרותיו הוא, וגולת הכותרת, הייתה חבירתם יחד עם ב"כ משותף ששיגר בשמם מכתב שקרי ובניגוד לדין, במסגרתו הודיע חד צדדית על ביטול הסכמי הזיכיון, ללא כל התראה מוקדמת.
12. לטענת התובעת, הרשת העמידה לרשות כלל הסניפים סחורה בטיב מעולה ובמחיר תחרותי, בכפוף לכוחות השוק, מצב השוק, תנודתיות העונות וקריטריונים אובייקטיבים. על פי הנטען, הרשת, אף פעולה להוצאת תכניתה לפועל והחלה בהקמת מרכז לוגיסטי במטרה לרכז כוח קניה לסניפיה ולגבש יכולת רכישה ישירות מהחקלאי לצרכן. לטענת התובעת, ברור כי יכולת רשתית שכזו תלויה בכמות הסניפים וביצוע רכישות על ידם.
13. לטענת התובעת, הרשת שיגרה את כל הסחורה ישירות לסניפיה, ובמספר רב של פעמים הרשת לא חייבה את הזכיינים בתקורות והוצאותיה בעניין זה. על פי הנטען, הרשת הקימה מטה תפעולי הכולל משרד ראשי, מערך קבלת הזמנות, מערך שירות לקוחות, מערך פרסום ושיווק, ליווי אישי של נציגיה לזכיינים החדשים, משלב חתימת ההסכם, ולאחר הפתיחה. הרשת השקיעה סכומי כסף בלתי מבוטלים בפרסום וקידום הרשת באמצעות משרד יחסי ציבור ואלירז שדה, מבעלי הרשת, השקיע זמן רב בתקשורת לקידום המותג.
14. על פי הנטען, הרשת היטיבה עם זכייניה, זיכתה בזיכוי כספי מלא, כל שזכיין שהתלונן על אספקה שלא לשביעות רצונו ואף במקרים בהם לא הצליח למכור חלק מהסחורה שנרכשה על ידו. לטענת התובעת, מאמצי הרשת נשאו פרי, דבר שעולה גם מהפדיון החודשי של הסניפים. על פי הנטען, סניף רמת גן נחל הצלחה כבירה והפדיון החודשי עמד על סך 280,000 ₪. סניף אשדוד נחל אף הוא הצלחה ורשם מחזורים ממוצעים של 175,000 ₪ דבר שהוביל לפתיחת סניף נוסף בעיר ביום 20.12.15. על פי הנטען, המעשים והמחדלים של זכייני אשקלון הובילו לאי הצלחת הסניף, הזכיינים הזניחו את הסניף ובחרו למקם את הסניף במיקום לא נכון.
15. על פי הנטען, בקיץ 2016 חברו כל הנתבעים וביצעו ניתוק חד צדדי מהרשת, ומחודש ספטמבר 2016 חדלו לשלם את תמורה ההזמנות שביצעו. זכייני ר"ג אף הפסיקו לשלם את דמי הניהול ואת דמי המחזור עבור חודש זה וביטלו המחאות עתידיות שהוחזקו בידי הרשת. ביום 14.9.16 ב"כ הנתבעים הודיע בשם הנתבעים על ביטול ההסכמים באופן חד צדדי, וציין שהנתבעים מבטלים המחאות, אין בכוונתם לשלם עבור סחורה שהוזמנה ושבכוונתם לנתק את המצלמות, הקופות, ולהסיר את סימניה המסחריים של הרשת. (נספח 7 לכתב התביעה המתוקן). לטענת התובעת, שלושה שבועות טרם מכתב הביטול הצטלמו הנתבעים לסרטון תדמית של הרשת ובו שוחחו בחופשיות ומרצונם החופשי על הרשת ויתרונותיה ועל כך שהם שבעי רצון מהפעילות בה.
16. טוענת התובעת, שבתוך חודש ימים, מצאה עצמה הרשת ללא שלושה סניפים, ספגה פגיעה תדמיתית קשה במוניטין ובהמשך התפתחותה והפסידה הכנסות על פי ההסכם. בנוסף, הזכיינים הותירו חובות בגין סחורות. על פי הנטען, ביטול ההסכם חד צדדית מהווה הפרה יסודית של ההסכם המקנה לה לתבוע נזקיה ולכל הפחות הפיצוי המוסכם המנוי בהסכמי הזיכיון.
17. נזקי התובעת הנטענים: סניף רמת גן (נתבעים 1-3), פעל 7 חודשים ( מרץ-ספטמבר 2016) ועל כן מחויב ב53 חודשים שנותרו בסך של 318,000 ₪+ מע"מ. הפסד דמי מחזור בסך 5% ממחזור העסק ע"פ מחזור ממוצע של 280,000 ₪ ×יתרת תקופת הזיכיון, ובסך הכל 742,000 ₪, בגין סחורות ודמי מחזור בגין חלק מחודש ספטמבר סך 23,234 ₪. לחלופין דורשת התובעת פיצוי מוסכם בסך 150,000 ₪. הנזקים מוערכים בסך של 1,083,234 ₪. משיקולי אגרה, הסכום הועמד על סך 800,000 ₪.
סניף אשקלון: פעל 6 חודשים ( אפריל-ספטמבר 2016) ועל כן מחויב לפצות את הרשת בגין 54 חודשים שנותרו בסך של 324,000 ₪. הפסד דמי מחזור בסך 5% ממחזור העסק ע"פ מחזור ממוצע של 53,000 ₪ ×יתרת תקופת הזיכיון, ובסך הכל 143,100 ₪, בגין סחורות סך 29,156 ₪. לחלופין דורשת התובעת פיצוי מוסכם בסך של 150,000 ₪. סך הנזקים: 496,256 ₪ משיקולי אגרה הסכום הועמד על סך של 200,000 ₪.
סניף אשדוד: פעל 11 חודשים (נובמבר 2015-ספטמבר 2016) ועל כן הוא מחויב לפצות את הרשת בגין 49 חודשים שנותרו. חוב זכייני אשדוד בגין דמי מחזור עומד ע"ס 93,487 ₪, דמי ניהול בסך 294,000 ₪, הפסד דמי מחזור בסך 5% ממחזור העסק ע"פ מחזור ממוצע של 175,000 ₪ ×יתרת תקופת הזיכיון, ובסך הכל 428,750 ₪ , בגין סחורות - סך של 7,663 ₪ לחלופין דורשת התובעת פיצוי מוסכם בסך של 150,000 ₪.
סך הנזקים: מנתבעים 6-8 : 853,900 ₪. משיקולי אגרה הסכום הועמד על 600,000 ₪. סך הנזקים המצטבר מוערך בסך 2,339,903 ₪ ומשיקולי אגרה הועמד על סך 1,500,000 ₪.
18. בכתב ההגנה שכנגד טוענת רשת החקלאי כי הזכיינים הפרו את ההנחיות הרשתיות, לא הקפידו על שעות פתיחה וסגירה, על מדים, לא ביצעו הזמנות מהרשת בלבד, היעדרות ממושכת מהסניפים, אי תשלום עבור סחורה ועוד.
19. הרשת טוענת כי לא הפרה את הסכמי הזיכיון ובוודאי שלא בהפרה יסודית. לטענתה, סגירת הסניפים כשלעצמה מוגדרת בסעיף 8.3 (ב) כהפרה יסודית של הסכמי הזיכיון. לטענתה, הזכיינים נהנו מהידע, שיטות העבודה, הכרת ספקים ומהעיצובים של הרשת, כאשר זכיינים ר"ג ואשדוד עדין מפעילים עסקים מתחרים ברשת ולמעשה הם אלו שעושים עושר ולא במשפט על גבה וחשבונה של הרשת.
20. הרשת טוענת כי לא הפרה התחייבויותיה, ולא קיים בהסכמים איסור לרכוש סחורה ממשווקים והדבר תלוי בכמות הנרכשת ובעונתיות. הרשת טוענת כי הסחורות שסופקו לסניפים היו באיכות טובה ויתכן כי איכותם נפגעה בעקבות ניהול מלאי לא נכון. ניתנה לזכיינים אפשרות שלא לקבל סחורה שלא נראתה להם ובמצב דברים זה, לא חויבו.
21. על פי הנטען, אין ממש בטענות הזכיינים למצג שווא וחוסר תום לב, מה גם שסעיף 11.4 להסכמי הזיכיון שומט הקרקע תחת טענות אלו. לטענת התובעת , הטענה, שהסכם זכיינות לא קיבל אישור הרשות להגבלים עסקיים ומשכך הינו "חוזה פסול" הנה טענה סתמית וריקה מתוכן.
תמצית טענות הגנת הנתבעים (הזכיינים) והתביעה שכנגד
22. לטענת הנתבעים, מטרת הרשת הייתה "דילוג" על גורמי ביניים/גורמים מתווכים ורכישה של התוצרת ישירות מהחקלאי כדי לאפשר לתובעת לספק לנתבעים ירקות ופירות במחירים תחרותיים. זמן קצר לאחר הקמתה, הבינה הרשת כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
23. על פי הנטען, הרשת לא הצליחה לבנות את הבסיס הנכון כדי שהמיזם יתפתח, והמיזם התדרדר להפסדים כלכליים והרשת איבדה את המטרה שלשמה הוקמה. הרשת הפרה את ההסכמים באופן בוטה כבר משלב המצגים שניתנו לנתבעים עובר לחתימת הסכמי הזיכיון והתנהלותה ממועד חתימת ההסכם ועד ביטולו על ידי הזכיינים.
24. לטענת הזכיינים, בהסכם הזיכיון הרשת התחייבה לספק מחירים תחרותיים, התחייבות מהותית שיורדת לשורש הסכם הזיכיון והתחייבה כי מחיר המכירה של הסחורה יהיה נמוך 40%-30% , כאשר בפועל המחיר עמד על פחות מ5% מהמחיר המומלץ שמתפרסם באופן יומי. הרשת לא עמדה בהתחייבות זו והפרה הפרה יסודית של ההסכם. הרשת ובעליה שירלי ואלון יעקובי, לא הצליחו להוציא לפועל את המיזם, בין היתר עקב חוסר ניסיון והבנה של מורכבות העניין. זמן קצר לאחר הקמתה הפסיקה הרשת לרכוש תוצרת ישירות מהחקלאי והחלה מספקת את הסחורה לזכיינים באמצעות חברות סיטונאיות. הלכה למעשה, במחירים שבהם נמכרה הסחורה לזכיינים לא היה להם כל סיכוי להרוויח, שכן בנוסף לעלות הגבוהה של הסחורה, נדרשו לשלם מדי חודש 6,000 ₪ +מע"מ כדמי ניהול לרשת וכן סך של 5% ממחזור המכירות של הסניף.
25. לטענת הזכיינים, בניגוד להסכמים, הרשת מעולם לא העבירה אותם הכשרה בניגוד להתחייבויותיה, ולא היה ספר נהלים מסודר ממנו ניתן היה ללמוד. הרשת לא פתחה אפליקציה לרכישות מקוונות בניגוד להסכמים, ודרשה הפקדות של פיקדונות, למרות שהדברים לא הוסכמו. לטענתם, הסחורה שהגיעה לזכיינים הייתה באיכות ירודה, ולעיתים הרשת הפנתה הזכיינים לרכוש את הסחורה בעצמם. לטענת הזכיינים, במהלך חודש נובמבר 2016 התפרסם בערוץ 10 תחקיר מקיף שבו חוזקו טענותיהם.
26. לטענת הזכיינים, הלקוחות החלו לנטוש את הרשת דבר שגרם לזכיינים נזקים כבדים ולאור כל הפרות הרשת נשלח מכתב המבטל את ההסכמים, כיוון שמעשי הרשת מהווים הפרה יסודית של הסכמי הזיכיון המקנים לזכיינים הזכות לבטל את ההסכמים בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970. (להלן: "חוק החוזים תרופות").
לטענת הזכיינים, עובר למכתב ביטול נשלחו לאלירז הודעות מהן הובהר כי לא ניתן להמשיך לנהל את הסניפים באופן שבו הרשת אינה מספקת לזכיינים סחורה במחיר תחרותי.
27. באשר לסרטונים אותם צילמה הרשת, טוענים הזכיינים כי נאלצו לשקר בבוטות והכל על מנת שהרשת תוכל למכור זיכיונות נוספים.
לטענתם, הטבלאות המצורפות לכתב התביעה למחזור מכירות הסניפים, מעוותות ואינן לוקחות בחשבון ת העלויות הנוספות שהיה על כל סניף להוציא טרם קבלת הרווח הסופי.
הזכיינים טוענים כי ההסכמים אינן חוקיים והנם בניגוד לאמור בחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים "), כאשר ההסכם "לא קיבל האישורים הנדרשים" מהגורמים הרלוונטיים.