9. בכתבה, נרמז לטענתו, שהוא עדיין בעל זכויות במקרקעין, והשתתף באופן אקטיבי, בישיבות הנוגעות לנכס. בנוסף נכתב שם, שההתנגדות להיתר, כללה בין היתר, הסתייגות בנושא החנייה שעבורה לא נמסר פירוט מדויק איך וכיצד תיושם חובת היזם לבניית 37 מקומות חנייה כנדרש. בסוף הכתבה ניסו הנתבעים ליצור רושם שקרי, לפיו כאילו נעשה ניסיון למניעת כופר חניה – דבר שאין לו שום קשר למקרקעין ו/או לתוכניות החלות על המקרקעין, שהצריכו 37 חניות בלבד, ממתחם שיש בו כ- 200 חניות קיימות.
10. דברים אלו ורוב הטענות שבכתבה, לטענת התובע, אינם אמת, וכך גם ניסיונה של הכתבה להשחיר את פניו ויצירת מצג השווא, שמדובר באדם, המציג עצמו כמתנדב, אך בפועל, מקדם את עסקיו הפרטיים, בניגוד עניינים וגורף לכיסו מיליונים. טענות שקר אלו ורבות אחרות, נשזרו לאורכה ולרוחבה של הכתבה, למרות שבאותו שלב, כבר היו ידועות היטב לנתבעים העובדות לאשורן, או למצער, הובא לידיעתם מידע שחייבם
--- סוף עמוד 3 ---
לבדוק ולאמתו, בטרם תפורסם כתבתם. אף על-פי כן, הנתבעים לא עיכבו את פרסום הכתבה בכדי לאמת את הדברים מול הגורמים הרלבנטיים ו/או לבדוק בשנית את נתוניהם, וציינו את העובדות הנ"ל בכתבתם ללא כל שינוי, מתוך מגמה ברורה, להשחיר את פני התובע באמצעות המצאת "עובדות", אשר או שהנן שקריות ו/או שהובאו באופן מגמתי היוצר רושם מוטעה ומסולף על התובע, באופן הפוגע בו ובשמו הטוב.
11. הדרך בה פעלו הנתבעים, בכדי לקשור בין ההכנסה שצמחה לתובע ממכירת הנכס לבין תפקידו הציבורי, הנה משוללת ת"ל, היוצרת מצג שקרי והמהווה הוצאת לשון הרע. כן הצגת קידום ענייניה של החברה הרוכשת, כקידום ענייניו הפרטיים של התובע, תוך ניגוד עניינים וקיצור הליכים, מהווה גם הוא לשון הרע.
12. הנתבעים טענו להגנתם כי הקורא הסביר לא ימצא במכלול הדברים, באורם הטבעי וכחטיבה אחת, כאילו יש בהם הוצאת לשון הרע, אלא אמת בפרסום והבעת דעה. לטענתם, כפי שעולה מנסח החברה ברשם החברות, ביום 5.2.15, נרשם שעבוד לטובת החברה הרוכשת על-סך 3.9 מיליון ₪ להבטחת ההסכם. הסכום של 3.9 מיליון ₪, הינו סכום עתק והזוי גם ברמה ארצית למכירת מגרש בשטח של 533 מ"ר, מה עוד שמדובר בקריית שמונה ונראה כי סכום זה מגלם בתוכו זכויות מיוחדות, שלצורך קיומן ומימושן פעל ופועל התובע בניגוד עניינים, ליתן להם היתר באמצעות וועדת התכנון והבנייה בה הוא ואחיינו חברים. כן, ניתן לראות כי בהתאם להסכם, הנכס האמור רשום בכל הזמנים הרלבנטיים ע"ש החברה המוכרת, שהתובע בעל מניות בה, על הנכס רשום שעבוד לטובת החברה הרוכשת, משמעותו הלכה למעשה, שהעסקה טרם הושלמה ועל-כן הבעלות בנכס טרם הועברה בפועל. מכאן, שהתובע לקח חלק בדיון הנוגע לחברה בבעלותו וקידם את עניינה בפועל לפחות בוועדות בהן הוא חבר.