23. ככלל, על-מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית-המשפט את הפרסום על-פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת לעתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר. לעניין זה מתייחס סעיף 3 לחוק. הדעה המקובלת היא, כי על-מנת לקבוע את משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע (ראה: ע"א 1104/00 דלעיל).
24. לפרסום הפוגע יינתן המובן שיוחס לו על-ידי "האדם הסביר". הפרסום יפורש על-פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל-פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו" (ראה: אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997), בעמ' 110) (להלן: "שנהר").
25. לטעמי, יש בדברים שנכתבו בכתבה משום לשון. האשמת אדם, שהינו גם משנה לראש העיר, בכך שהוא מנצל את תפקידו הציבורי לצרכיו הוא, וכי בעודו מחזיק במקרקעין פועל בכובעו הציבורי להפקת רווחים,
--- סוף עמוד 6 ---
ובכלל זה עקב תפקידו הציבורי זוכה ליחס בירוקרטי שתושב מן השורה רק יכול לייחל לקבלו, ורמיזה לקשר בין הרווחים מהעסקה לתפקידו הציבורי, והצגתו כמי שלוקח חלק בוועדות מכריעות באשר לעתיד נכס בו הוא מחזיק, כל אלו יש בהם כדי להוציא את דיבתו רעה.
26. קורא סביר שקורא כתבה זו, יכול להגיע למסקנה, כי התובע פועל באופן בלתי תקין ואף אגדיל ואומר בלתי חוקי, תוך ניצול מעמדו הציבורי, גם לשם הפקת והעצמת רווחו האישי, כך שיש בפרסום זה כדי לבזות את התובע, לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ואף לפגוע במשרתו הציבורית, שכן אין זה מן הנמנע שבקהל קוראי העיתון נמנה גם ציבור בוחריו, אשר מתוודעים לכך שהוא פועל באופן בלתי תקין ומנצל את מעמדו הציבורי לצרכיו הוא. המסקנה המתבקשת אם כך היא, כי הכתבה, נשוא דיוננו, מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק.
הגנות:
27. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה, לתחולת סעיפים 13,14,15 ו-19 לחוק, אך בסיכומיהם זנחו הם את הטענה לתחולת סעיף 13 לחוק וטוב עשו, שכן לא מצאתי כי הכתבה חוסה תחת אחד הפרסומים המותרים.
הגנת אמת הפרסום:
28. סעיף 14 לחוק, אשר עניינו הגנת אמת הפרסום קובע כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".