17. אשר לסעד המבוקש בסעיף ג' לפרק הסעדים שלעיל. סעיף 5 (א) לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965, קובע:
"השליחות חלה – באין הגבלה בהרשאה – על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה – באין הרשאה מפורשת לכך – על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה".
סמכותו של יצחק לחתום בשם החברה, אינה מכוח היותו בעל מניות או דירקטור בחברה, אלא מכוח הוראות סעיף 55 להסכם הרכישה לפיו מונה על ידי החברה לחתום בשמה. סעיף 1 (א) לחוק השליחות קובע: "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". בהתאם, יש לראות את יצחק כשלוח לעניין החתימה בשם החברה, עליו חלות הוראות סעיף 5 (א) לחוק השליחות, אשר בהעדר הרשאה מפורשת, מגבילה את תחולת השליחות על הליכים לפני בית משפט. נוכח כל אלה, מקובלת עליי טענת המבקשת, לפיה ככל שמדובר בהגשת תביעה לבית המשפט נדרשת החלטה מפורשת המסמיכה את יצחק להגיש תביעה בשם החברה, ובהעדר הרשאה כאמור, יצחק לא היה מוסמך להגיש תביעה בשם החברה. על כן יש להיעתר לסעד המבוקש בסעיף ג' לפרק הסעדים שלעיל. הוא הדין באשר לסעד המבוקש בסעיף ד ו – ה.
18. בתשובתם להמרצת הפתיחה ובסיכומיהם טענו המשיבים כי יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות או שיהוי כבד. דיני ההתיישנות חלים על יחסי נאמנות ובמקרה כזה מועד התגבשות העילה הוא המועד בו מסתיימים יחסי הנאמנות או כאשר נודע לנהנה כי הנאמן הפר כלפיו את חובותיו כנאמן (ראה אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה אחת עשרה בע' 188). נוכח מסקנתי לפיה לאחר כריתת הסכם הרכישה נהגו הצדדים בהתאם להוראות הסכם הרכישה "כלל העובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד" נוצרו במועד בו הוגשה התביעה בשלום ובה התנער יצחק מהסכם הרכישה ומזכותה של המבקשת כבעלת מניות בחברה, דהיינו מיום 22.11.2015 או מיום המצאת התביעה בשלום למבקשת. כך או כך, נראה כי טרם חלפה תקופת 7 שנים להתיישנות התובענה ואף לא ניתן לומר שמדובר בשיהוי כבד בהגשת התובענה, לפי שהעובדה שיצחק נותר בעל זכות חתימה בשם החברה היא ביטוי לקיום הוראות סעיף 55 להסכם הרכישה, ואין לראות בכך חוסר תום לב או מצג מצד המבקשת כאילו "מר ארבוס הוא דירקטור ומנהל מוסמך".
סוף דבר
אני מקבל את התובענה, בעיקרה ומצהיר כאמור בסעיפים א', ג', ד, ה ו – ו לפרק הסעדים שלעיל.