13. אכן, על פי הוראות ההסכם נותר יצחק בעל זכות חתימה יחיד מטעם החברה, אולם זאת, מכוח הסכם הרכישה ולא בשל מעמדו כבעל מניות או דירקטור, לפי שכפי שפורט לעיל, המניות נרכשו על ידי המבקשת כדין והמוכר התפטר מתפקידו כדירקטור (סעיף 47 להסכם הרכישה) וחדל לנהל בפועל את החברה. משעה שמניותיו של יצחק נמכרו על פי הסכם הרכישה לא יכול היה הוא למכור את המניות לאריה, וככל שעשה כן למרות שלא נמצא הסכם למכירת מניות בכתב, אין תוקף למכירה כאמור. יצוין, כי טענה זו נטענה בתשובה להמרצת הפתיחה ובתצהיריהם של יצחק ואריה אולם המשיבים לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם, ועל כן, יש לראות את המשיבים כמי שזנחו טענה זאת.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי אין לראות ביצחק ובאריה מוכר וקונה תמי לב, לפי שיצחק היה צד להסכם הרכישה ולמרות עדותו של אריה, כאילו לא ידע על הסכם הרכישה והסתמך על מרשם החברות (ש' 26 ע' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018), סביר להניח שעניין זה הובא לידיעתו של אריה בטרם רכש לכאורה את המניות. תמיכה למסקנה זו, ניתן למצוא בכך שבעדותו אישר אריה ש"במסגרת הבדיקות הכלכליות" הראה לו רו"ח שוורצמן סכום הקרוב ל – 110,000 ₪ (שם, ש' 23 ע' 12). עוד אישר אריה בעדותו: "הוא אמר לי במהלך הזמן שהיו דיבורים אבל המניות שלו" (שם, ש' 20 ע' 16). דהיינו מבחינת אריה צריכה הייתה "להידלק מנורה אדומה" המחייבת בדיקה במרשם בעלי המניות בחברה ולא להסתפק ברישומי רשם החברות, שאינם מהותיים אלא הצהרתיים בלבד. לכך יש להוסיף, כי בחקירתו אישר אריה שמדובר בהסכם בעל פה והוא לא הכחיש שלא שילם כל תמורה בעד המניות (שם, ע' 14), וגם בכך יש כדי לעורר חשד. לציין, כי בהמשך טען אריה שהזרים לחברה הלוואה בסך 60,000 ₪ (שם ע' 14).
14. נוכח מסקנותיי עד כאן ובהתחשב בסעד ההצהרתי המבוקש, איני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים באשר לאופן בו נוהלה החברה או לטענות הצדדים באשר לכספים שהושקעו או הוצאו מקופת החברה על ידי מי מהצדדים.
15. אשר לסעד המבוקש בסעיף א לפרק הסעדים שלעיל, נראה כי נוכח האמור לעיל, אין כל מניעה להצהיר כמבוקש.
16. אשר לסעד המבוקש בסעיף ב לפרק הסעדים שלעיל, נראה כי נוכח האמור לעיל, אף אם יצחק אינו דירקטור בחברה (ראה סעיף 47 להסכם הרכישה), הוא נותר בעל זכות חתימה יחיד בשם החברה, ומתן הסעד המבוקש עלול ליצור מצג לפיו נשללה מיצחק זכות החתימה, ועל כן, איני רואה לנכון להיעתר לסעד המבוקש כלשונו.