יחד עם זאת, הואיל וכפי שפורט על ידי, אינני סבורה כי "נתיב המטבע", קרי עצם פעילותה של התובעת יש בו בכדי להקים סיכוני הלבנת הון או טרור, הרי שאינני סבורה כי החלטתו של הבנק בדבר סגירת חשבונה של התובעת - בהבדל מסירובו לקבל את הכספים אשר מקורם בפעילות – הוא מוצדק או סביר ומשכך, בהתאמה הנני סבורה כי דין ההחלטה לסגירת החשבון – בטלות.
76. סבירות הסירוב בהינתן משבר אמון ביחסים בין הבנק לבין התובעת;
כפי שפירטתי לעיל, משבר אמון ביחסים בין בנק ללקוחו, יכול שיהא בו בכדי להוות בסיס לסירוב סביר. על כך הנני מוצאת להוסיף כי משבר אמון בתחילת מערכת היחסים בין הבנק לבין לקוחו, יש בו בכדי להשליך אף באופן משמעותי יותר על סבירות הסירוב וזאת, בהינתן שמדובר בשלב בו נבנים היחסים (לעניין זה ראו - ה"פ (מחוזי-נצרת) 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים (13.4.2015); ה"פ (מחוזי ת"א) 16950-05-17 טויגה און ליין בע"מ נ' בנק הבינלאומי הראשון (7/3/18)).
לטענת הבנק, נוצר משבר אמון בינו לבין התובעת, בנסיבות בהן הסתירה התובעת מפניו את תחום עיסוקה ב"כוונת מכוון" ומתוך הבנה כי לו הייתה מגלה לבנק את האמת באשר לעיסוקה, היה מסרב הבנק לפתוח את החשבון.
מנגד, טוענת התובעת, כי היא פעלה בצורה גלויה ושקופה וכי מראש מסרה דף הסבר על פעילותה, קודם לפתיחת החשבון, במסגרתו הציגה את תחום פעילותה ואף מסרה "תזכיר מנהלים" המפרט את תחום פעילותה במתן כרייה במטבעות דיגיטליים (ראו נספח 10 ב' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעת).
במחלוקת זו בין הבנק לבין התובעת, הנני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון קבלת טענות התובעת ולפיה לא חל ביחסיה עם הבנק משבר אמון המצדיק סגירת חשבונה. בהקשר זה גם לו כפות המאזניים מעויינות, בכל הנוגע לשאלה האם וכיצד הציגה התובעת את אופן פעילותה, הרי שראשית- אינני סבורה שהוכחה כוונת מכוון בהתנהלותה של התובעת ויתרה מכך, יכול שלא מדובר בהעדר גילוי אלא בתקשורת לקויה במסגרתה אמנם נמסרו פרטים אשר יכול שהיו ברורים למי המצוי בתחום ואולם, היו סתומים למי שאין לו ידע כאמור.
כך, בהקשר זה, העיד העד מטעם התובעת מידיעה אישית ובעדות ישירה, כי בפגישה הראשונה עם נציגת הבנק- הגב' תמר פרנסיס, נמסר על ידו לנציגת הבנק מידע באשר לפעילותה של התובעת וכן, נמסרו מסמכים המפרטים את אופן פעילותה ובפרט את עובדת עיסוקה בכריית מטבעות דיגיטליים.
באשר לפגישה ראשונה זו, הרי שעל אף שהפגישה נערכה עם הגב' תמר פרנסיס, לא מצא הבנק להעידה ובחר להעיד את מנהל הסניף, אשר אין חולק כי לא נכח בפגישה. המשמעות הנובעת ממחדלו של הבנק מהעדת עדה זו הינה כפולה- ראשית, ממחדלו של צד מהעדת עד רלוונטי, נובעת חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתו ובהתאם לה לו היה מעיד עד זה הרי שהיה מעיד בהתאם לגרסת הצד שכנגד (ראו ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה(1) 736, 760; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602). זאת ועוד, מבלי לגרוע מהחזקה הראייתית, הרי שהבנק מצוי לעניין זה, בחסך ראייתי הנובע מכך שתחת להעיד עדה בעדות ישירה, הוצגה על ידו לשם תימוכין באשר לתוכן פגישה זו, רק עדות מ"כלי שני", מפי מי שלא נכח בפגישה. הבנק, מודע לבעייתיות הכרוכה במחדלו מהעדת עדה זו, טען במסגרת סיכומיו כי עדותו של מנהל הסניף אינה עדות מפי השמועה, באשר יש באפשרותו להעיד מ"כלי ראשון" על דבר מדיניות הבנק ובהתאם לה, הבנק לא פותח חשבונות למי המתעסק במטבעות דיגיטליים. משכך, לטענתו חזקה היא שלא גולה על ידי נציגי התובעת דבר עיסוקה במטבעות דיגיטליים. נוסף על כך מפנה הבנק לכך שבטופס השאלון לתובעת, לא מצויין דבר עיסוקה של התובעת במטבעות דיגיטליים. דא עקא, גם לו אקבל עדות העד מטעם הבנק והטענה שתוכן עדותו אינה מפי השמועה, אין בכך בכדי לפטור את הבנק מהצורך בהעדת העדה מטעמו על מנת שתסביר באופן ספציפי (ולא מכוח היקש או סברה) את שארע במסגרת אותה פגישה. במסגרת עדות כאמור, יכול שהיה מתברר לבית המשפט, לשם הדוגמא כי המידע בדבר פעילות הכרייה של התובעת, נמסר ברם הפקידה לא הבינה את הקשר בינו לבין מטבעות דיגיטליים. אציין כי תימוכין לאפשרות זו ניתן למצוא בטפסי "הכר את הלקוח" ו"סיווג לקוח לפי ענפי משק" (נספח י"ג לתיק המוצגים של הבנק), אשר עיון בהם מעלה כי אמנם בטפסים אלו תואר תחום עיסוקה של התובעת כ: "תחום הטכנולוגיה, מכירה שרתי מחשב ו'שירותי אירוח' לשרתים", קרי, אמנם לא צוין כי עיסוקה של התובעת הוא במטבעות דיגיטליים, או בכרייתם אלא עיסוקה תואר באופן כללי יותר, אך לא שקרי – עובדה אשר יש בה בכדי לחזק אפשרות לטעות בסיווג מפאת העדר הבנה של הדברים ולא מפאת העדר גילוי. זאת ועוד, תימוכין נוסף לטעות שמקורה בהעדר הבנה ולא בהסתרה, ניתן למצוא בעדותו של מר יודוביץ'- מנהל הסניף - אשר העיד כי אף הוא לא הבין את תחום פעילותה של התובעת במסגרת הפגישה עמה ומשכך, פנה לגורמים המקצועיים בבנק, שהבהירו לו כי מדובר בכריית מטבעות דיגיטליים (ראו עמוד 40 שורות 29-33 ועמוד 41 שורות 1-2).
בנסיבות אלו, הרי שאינני סבורה כי המאזן נוטה לטענת הבנק בדבר משבר אמון ביחסיו עם התובעת המושתת על הסתרת מידע כביכול על ידי התובעת, באשר "הסתרה" לא הוכחה. בהתאמה הרי שאינני סבורה כי ניתן לבסס סירובו של הבנק למתן שירותים לתובעת על משבר אמון ביחסים בינו לבין התובעת.