בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 14643-04-18 ישראמיינרס בע"מ נ' בנק אגוד הרצליה סניף איזור התעשייה 13079
לפני כבוד השופטת לימור ביבי
התובעת: ישראמיינרס בע"מ
על-ידי באי-כוחה – עורכי-הדין גיא פן וּגב' קרן לוי
נ ג ד
הנתבע: בנק אגוד הרצליה סניף איזור התעשייה 13079
על-ידי באות-כוחו – עורכות-הדין גב' ליאת עיני-נצר
וּגב' ברוריה שריר-הראל
חקיקה שאוזכרה:
חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981: סע' 2, 2(א), 2(ד)
צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשע"ח-2018: סע' תוספת החמישית
חוק מטבע השקל החדש, תשמ"ה-1985
חוק בנק ישראל, תש"ע-2010
חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000: סע' 11ג(א)
פסק דין
השאלה המרכזית העומדת לדיון בתביעה לפני היא האם סירובו של בנק איגוד לישראל (הנתבע) (להלן: "הבנק")- למתן שירותים לחברת ישראמיינרס בע"מ (התובעת) ובכלל זה לקבלת תקבולים לחשבונה, כמו גם להמשיך פעילות בחשבונה ולא לסגור אותו וזאת, בהינתן שמקורם של התקבולים בחשבונה הוא בהמרתם לש"ח של מטבעות דיגיטליים מסוג ביטקוין אשר "כרתה" החברה – מהווה סירוב סביר בהתאם להוראות סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הבנקאות, שירות ללקוח") .
ענייננו עוסק במטבעות דיגיטליים ובפרט במטבע הדיגיטלי מסוג ביטקוין. השאלה המרכזית במחלוקת, כפי שהוגדרה גם לעיל, נסבה על חיוב הבנק במתן שירות לתובעת העוסקת בתחום המטבעות הדיגיטליים. אשר על כן אין מנוס מסקירה קצרה וביאור מספר מושגי יסוד בתחום המטבעות הדיגיטליים. זאת, לשם הבנה ברורה יותר של מהות הטענות שלפני. כבר בפתח דברי אציין ואדגיש כי אין בכוונתי לתאר בצורה מדויקת ומפורטת את המושגים והמונחים המקצועיים. בנקודות מסוימות הסברי הם אף פשטניים, שכן מטרתם העיקרית היא לסייע בהבהרת הדיון.
על כסף בכלל והמוטיבציה של מייסד הביטקוין
1. השאלה הראשונה אשר לטעמי יש להציב קודם לדיון במטבעות דיגיטליים, היא מדוע למטבע דיגיטלי יש ערך? התשובה הפשוטה לשאלה זו היא שיש למטבע דיגיטלי ערך מכיוון שמישהו מוכן לתת לו ערך. ובכל זאת – מדוע שיינתן ערך למטבע יציר כפיו של אדם? אשר כל אדם ואדם יכול לכאורה ליצור כמותו? שורשי התשובה לשאלה זו קשורים לסקירה היסטורית קצרה באשר לאופן בו נוצר כסף, והתהליכים שעברו על מה שמכנים אנו כסף.
2. מקובל כי בשחר ההיסטוריה המסחר התבסס על סחר חליפין. דהיינו, החלפת סחורה בסחורה. אלא שעל מנת לאפשר לדייג לרכוש עגבניות, עליו למצוא איכר מגדל עגבניות החפץ בדגים. כדי לפתור את בעייתו, יכל סוחר הדגים לרכוש סחורה סחירה (כגון מלח) ואיתה לסחור. באשר לסחורה החליפית הרי רצוי שזו תהיה עמידה לאורך זמן, קלה ונוחה לשמירה וטלטול. תחילתה של אבולוציית המסחר היא שימוש באבנים או מתכות יקרות – העונות על הדרישות כאמצעי תשלום עבור סחורה. על מנת להקל על שקילתן וקביעת שווין של אותן מתכות יקרות, נוצרו מאלו מטבעות, אשר משקלן קבוע ומקל על המסחר.
3. בד בבד גם נעשה שימוש בשטרות (שהשימוש בהם קל אף יותר). השטרות היו למעשה מעין "שטרות חוב" אשר הבטיחו למחזיקים בהם מטבעות מתכת (זהב או כסף) אשר הוחזקו על ידי נותן השטר. בפועל העדיפו אנשי המסחר להשתמש בשטרות, אך כל שטר כזה היה מגובה במתכת יקרה שהוחזקה על ידי נותן השטר. במהלך השנים אף נחתמו בין מדינות הסכמים המצמידים בין מטבעות שונים. הסכמים אלו היו יציבים למדי להוציא תקופות של מלחמות שבהן נזקקו המלכים והמדינות להוצאות כספיות מרובות מעבר למלאי הזהב שבידם.
4. בשנת 1944 נחתם בארצות הברית הסכם ברטון-וודס, שהצמיד בין המטבעות העולמיים לדולר האמריקאי ובין הדולר לבין זהב. קרי, בהתאם לאותו הסכם, הכסף אשר מדינה הנפיקה היה קשור למלאי הזהב אשר היה לה. אלא, שבשנת 1971, לחמה ארצות הברית במלחמת וייטנאם, ולצורך מימון המלחמה ביצעה הדפסת דולרים ללא גיבוי זהב. משהחלו המדינות לבקש את הזהב, נשיא ארצות הברית דאז, ריצ'רד ניקסון, ביטל חד-צדדית את הסכם ברטון-וודס ואת הצמדת הדולר לזהב ויצא מההסכם.
5. החל מאז כמעט כל המטבעות בעולם – כולל הדולר והאירו, אינם צמודים לגיבוי כלשהו. מטבעות אלו נקראים מטבעות "פיאט". ערכם אינו קשור לערך החומר שממנו הוכנו ואף אין כנגדם שום עתודה של זהב אצל המנפיק. מקור השם פיאט Fiat בלטינית אשר בהתאם לה משמעותו "כך יעשה" או "כך יהיה". הסיבה בעטיה הם מכונים כך היא משום שהבסיס לערכו של המטבע הוא האמון שהציבור מייחס לו וביתר דיוק למדינה המנפיקה אותו. נכון הוא כי לכאורה הבסיס לערך המטבע המקומי הוא נכסיה ועושרה של המדינה. אולם יש לזכור כי אל מול נכסיה של המדינה קיימים חובות, סחר עולמי, תוצרים וכיוצא בכך, וכולם משפיעים על מאזנה. לכן מקובל בין הכלכלנים כי שוויו של המטבע, נגזר למעשה מכוח הציבור אשר מייחס לו שווי מסוים.
המשבר של שנת 2008 ואידיאולוגית הביטקוין המוצהרת לתיקון המצב
6. הבעיה בכסף "פיאט" היא כי המנפיק יכול להנפיק למעשה כל כמות. התוצאה יכולה להיות אינפלציה ומשבר קטסטרופליים (כפי שניתן לראות ממצבה של ונצואלה בשנת 2019). שני גופים יכולים לגרום למשברים. ראשית, המדינה שלפעמים לא עומדת בפיתוי להדפיס עוד ועוד כספים. שנית, המבנה הכלכלי שבו הבנקים יכולים לתת אשראי במינוף רב ועצום (למעשה, הבנקים 'יוצרים' כסף יש מאיין על ידי נתינת אשראי). המשבר הכלכלי הגדול אשר אירע בסוף שנת 2008 נגרם כפועל יוצא ממתן אשראי אשר ניתן בגיבוי נכסים ששווים היה זעיר יחסית לאשראי. המשבר גרם לחוסר אמון במערכות השלטון והיווה כר פורה לצמיחת מטבעות אלטרנטיביים.
7. בשנת 2008 הציע אלמוני בשם "סאטושי נקאמוטו" הצעה מהפכנית לפתרון. נעיר רק כי לא ידוע מיהו אותו אלמוני/ת ואם מדובר באדם אחד, ו/או בקבוצה. 'הוגה הביטקוין' הציע לתקן את המצב הנוכחי על ידי 'הפקעת' הזכות להטביע מטבעות מממשל מרכזי כל שהוא והעברת הכוח לכלל הציבור. כך למשל, לפי פרוטוקול הביטקוין, יונפקו אט אט רק 21 מיליון מטבעות ביטקוין, ולא ניתן יהיה להנפיק יותר (תהליך ההנפקה יסתיים לפי הפרוטוקול בשנת 2140). כיוון שכך, לא יהיה חשש של אינפלציה שתיגרם על ידי החלטה פוליטית זו או אחרת של הנפקה נוספת. לא רק זאת אלא שכל ביטקוין שיונפק יחולק למאה מיליון סאטושי ומשכך, ממילא יהיו די מטבעות לשימוש. לא רק זאת, אלא שכל ביטקוין וכל חלק ממנו יהיו מזוהים, כך שניתן יהיה לדעת את 'ההיסטוריה' של כל ביטקוין וכל חלק ממנו מיום יצירתו ועד היום ובכלל זה - למי היה שייך, ולאן עבר ומתי. נעיר שחלק מרעיונותיו היו קיימים קודם לכן, אולם הטכנולוגיה הייתה פחות נגישה.
הטכנולוגיה של הביטקוין – על קצה המזלג
8. על מנת להבין כיצד פועלת הטכנולוגיה הקשורה בביטקוין, והפרוטוקול הקשור בו, אין מנוס מהסבר מספר מונחי יסוד נוספים: "פונקציית האש", "טכנולוגית הבלוק צ'יין", "הצפנה במפתח כפול", "כריית ביטקוין".
9. "פונקציית האש" ( או "פונקציית גִּבּוּב" ובאנגלית:"Hash function" ) – באופן ממוקד למטרת הדיון – היא פונקציה המקבלת כקלט טקסט כלשהו, והפלט הוא מספר גבוה. יתרונה של פונקציית האש יעילה הוא בעמידתה למניפולציות. קרי, מספיק שיוחלף תו אחד בלבד בטקסט, ומיד יתקבל מספר שונה אשר לא ניתן לחזותו מראש. השימוש בה הוא לכן לאבטחת קבצים. לכל קובץ מוצמדת פונקציית האש ותוצאה אחת. צריך רק להפעיל אותה על הקובץ, ואם התוצאה שונה מהתוצאה הרשמית, כנראה שמישהו שינה את הקובץ.
10. "בלוק צ'יין" ( "שרשרת בלוקים" ובאנגלית: "Blockchain") היא טכנולוגיה המציעה אבטחת נכונותו של מאגר מידע על ידי רישום מבוזר. נסביר, כל מאגר מידע מרכזי המוחזק בידי בעלים אחד, תלוי למעשה בהגינותו של אותו בעלים. אם מדינה מחזיקה מאגר של בעלי זכויות בקרקע, הרי המדינה (או עובד מושחת מתוכה), יכולה לשנות את המאגר לטובת אחר. לא מדובר דווקא על שחיתות אלא אף על אבטחה טכנית. מאגר מידע שאיננו מגובה מספיק ייתכן ויתמוטט בתאונה ו/או באסון טבע כלשהו.
מאגר מידע- המנוהל בטכנולוגית הבלוקצ'יין, נשמר ומנוהל באמצעות כלל המחשבים המחוברים לרשת (הנקראים גם צמתים- nodes). המידע מוחזק בשיטת קוד פתוח המאפשרת לכל המשתתפים שקיפות מלאה ונגישות קלה. כאשר המידע מתעדכן, הוא מתעדכן במהירות ובאופן סימולטני אצל כל המחזיקים בו. המידע הראשוני במאגר נשמר בבלוק ועל הבלוק מופעלת פונקציית האש אשר מבטיחה כי לא יעשה שינוי במאגר. כאשר נעשות טרנזקציות או שינויים שיש לעדכנם במאגר, מרוכזים אלו בבלוק חדש אשר בשלב מסויים ננעל ומצטרף, באמצעות מנגנון ההצפנה, לבלוק לפניו (מבלי לשנותו). כך נוצרת מעין שרשרת בלוקים מבלי שבלוק מאוחר ישנה בדיעבד את בסיס הנתונים (ומכאן מקור השם).
11. "הצפנה במפתח כפול" או "הצפנה אסימטרית". מדובר בטכנולוגית הצפנה ידועה שטכנולוגיות הבלוקצ'יין עושות בה שימוש. המפתח אינו מפתח פיזי אלא רצף של אותיות ומספרים יחודיים. לכל משתתף שני מפתחות: ציבורי ופרטי. לשם הדוגמא- למשתתף A יש מפתח פרטי A ומפתח ציבורי A ולמשתתף B יש מפתח פרטי B ומפתח ציבורי B. המפתח הציבורי ידוע לכולם ואילו המפתח האישי ידוע רק לבעל המפתחות. הצפנת מידע הנעשית באמצעות המפתח הציבורי, ניתנת לפיענוח אך ורק באמצעות המפתח הפרטי, והצפנת מידע במפתח האישי ניתנת לפיענוח אך ורק באמצעות המפתח הציבורי.
12. "ארנק ביטקוין". ישנו מיגוון רב של אפליקציות המאפשרות לרכוש/למכור ביטקוין. האפליקציה מאפשרת יצירת שני מפתחות – פרטי וציבורי. המפתח הציבורי הוא למעשה כתובת הביטקוין של האדם שאליה הוא מקבל וממנה הוא שולח ביטקוין. הכתובת מורכבת מרצף של אותיות וספרות ולא כוללת פרטי זיהוי אישיים. כתובת זו שקופה לכולם. קרי, כל משתמש ברשת יכול לראות כמה כסף מצוי בו, ולשלוח לכתובת זו ביטקוינים או חלקיהם. אך לא ניתן להעביר כסף לכתובת ביטקוין אחרת אלא באמצעות שימוש במפתח הפרטי. ויודגש שוב - לכל מטבע ביטקוין (או שבריר ממנו) מספר סידורי. ניתן ומשכך לעקוב אחר הדרך אשר עשה בכלל הארנקים הדיגיטליים.
13. "אימות העסקאות וכריית ביטקוין". כפי שהסברנו, כל העסקאות החדשות מצורפות ל-"בלוק חדש". כל עסקת העברה נבדקת. כך למשל אם A מעביר ל-B, יש לבדוק של-A יש את הסכום שהוא מבקש להעביר, של-B יש כתובת נכונה, וכי אכן A משתמש במפתח הפרטי הנכון שלו. כל המשתמשים ברשת יכולים לקחת חלק בתהליך האימות, לצבור עסקאות ולנסות לבנות בלוק חדש שיצורף לרשימת הבלוקים הקודמת.
לא ניכנס לעובי הקורה בצד הטכני, אולם פרוטוקול הביטקוין דורש דרישות מסוימות לגבי יצירת בלוק חדש. דרישות אלו מצריכות כוח מחשוב רב. כאשר אחד המשתמשים ברשת מצליח ליצור בלוק מתאים, הוא שולח מעין "הודעה" (proof of work"") לשאר המשתמשים ברשת. המחשבים האחרים בודקים כי אכן הצליח. אם עמד בדרישות הבלוק מצורף לרשימת הבלוקים והמאגר החדש מתעדכן אצל כל המשתמשים ברשת. אותו מחשב שהוסיף 'בלוק' לשרשרת מתוגמל באמצעות כמות מסויימת של ביטקוינים חדשים הנרשמים לזכותו (ונעיר כי מדובר בביטקוינים חדשים שלא היו קיימים קודם). נציין אגב, שתגמול זה מממן את ההוצאות על אחזקת המחשבים ועבודתם. אמצעי נוסף לקבלת תמורה בגין פעולות הכרייה הוא בגביית עמלות. הרעיון הוא כי עם הזמן עיקר התגמול של המחשבים המחזיקים את הביטקוין יהיה מבוסס על עמלות ולא על יצירת ביטקוינים חדשים)
ריבוי המטבעות הדיגיטליים והגדרותיהם השונות
14. הביטקוין היה רק הסנונית הראשונה. אחריו הופיעו ופרחו רבים אחרים. המספרים המדויקים לא ידועים אך מקובל לומר כי נכון למרץ 2019 יש לפחות 2000 מטבעות דיגיטליים עם שווי שוק של למעלה ממאה שלושים מיליארד דולר. ההבדלים ביניהם רבים. יש מטבעות דיגיטליים ריכוזיים, מנוהלים על ידי גורם אחד. יש מהם מבוזרים בהם השליטה אינה בידי גורם אחד אלא על ידי רשת מחשבים שיתופית (P2P). יש כאלו המשתמשים בטכנולוגית הבלוקצ'יין ויש כאלו שלא. יש כאלו שזהות הבעלים ידועה וברורה, ויש כאלו שזהות הבעלים מוסתרת הרבה יותר מהקיים בביטקוין. יש הייחודיים לאזור גיאוגרפי, ויש כאלו שמצודתם פרושה על כל העולם, ועוד הרבה וריאציות שונות ומשונות.
15. כל אלו מכונים לעתים "מטבע וירטואלי ו/או "מטבע קריפטוגרפי" כשאין הגדרה מוסכמת ומקובלת למה הוא מה (ודוק - בחרתי במונח מטבע 'דיגיטלי' לשם הנוחות בלבד). אי הידיעה לגבי מספר המטבעות קשור גם לאי ההסכמה לגבי ההגדרה. יש המגדירים זאת ככסף שאין לו ביטוי פיזי אלא ביטוי ממוחשב, המונפק ונשלט על ידי מפתחיו ולא על ידי מדינה ריבונית ואשר נעשה בו שימוש בקרב המשתמשים של קהילה וירטואלית ספציפית (וזאת כפי שהוגדר בנייר עבודה אשר פרסם הבנק האירופי המרכזי (ECB) באוקטובר 2012). יש המגדירים זאת כ"כסף בלא ביטוי פיזי" (ראו - נספח 5 לתוספת החמישית לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשע"ח-2018 – הכוללת הוראות החלות על נותני שירותים פיננסיים שפעלו לפני יום ז' בסיוון התשע"ז (1 ביוני 2017) לעניין סעיף 20(ג)).
16. לא ברור כלל אם ניתן לקרוא למטבעות אלו כסף, ו/או מטבע. למען הסר ספק יובהר, כי התייחסותי למטבעות דיגיטליים כאל "מטבע" וכאל "כסף", היא לשם הנוחות בלבד. אין בכך כל עמדה לשאלה אם מדובר במטבעות וכסף כהגדרתם בחוק אם לאו. במיוחד אציין, כי אין בהתייחסותי בכדי לשלול את עמדת רשויות המס בישראל. על פיהן, מטבע דיגיטלי הוא "נכס פיננסי" ולא "מטבע", על כל ההשלכות המיסוי הנובעות מכך.
וכעת חזרה לשאלתנו מדוע יש ערך למטבעות דיגיטליים?
17. כאמור, אחת השאלות אשר הוצבו בפתח הדיון, הייתה - מדוע יש למטבעות דיגיטליים ערך? כפי העולה מהתיאור לעיל, מכיוון שמטבע משמש אמצעי חליפין וניתן אף להתייחס אליו כאל אמצעי המתווך לחליפין- במקום חליפין ישיר של דג בעגבנייה – די בכך שיהיה מי שיסכים למכור בתמורה למטבע מסוים דג, בכדי לקבל בסופו של דבר עגבניות, על מנת שיהיה לו ערך בהתאם. הערך של המטבעות הדיגיטליים נובע מתכונותיהם ובראש ובראשונה מכך שהם בינלאומיים- קרי הם לא קשורים למדינה ובהתאמה – ניתן לרכוש באמצעותם לכאורה בכל העולם וניתן להעבירם מאזרח במדינה אחת לאזרח במדינה אחרת. נוסף על כך, הם קלים לניוד, מאחר ואינם פיזיים, ניתן להעבירם על דיסק און קי במעבר בין מדינות. ויתרה מכך, הם אנונימיים ומשכך, הם יכולים לשמש את מי שאינו רוצה שזהותו תיחשף.