20. כפי שציינתי לעיל מדובר במעשה בית-דין המחייב את מנהל הארנונה; ואולם גם אם לא אקבע כי יש השתק בענייננו, עדיין ההחלטה של בית משפט מנהלי בעמ"נ 28859-12-13, [פורסם בנבו] התוותה את העקרונות הבסיסיים שעל בסיסם יש להכריע במחלוקת מסוג זה, וועדת הערר לא יכולה היתה להתעלם מעקרונות בסיסיים אלה, כפי שעשתה. המתווה שקבעה כבוד השופטת אגמון גונן כי "כאשר אין מחלוקת בין צדדים קרובים לנכס מי יישא בתשלומי הארנונה, וכל עוד אלו משולמים כסדרם, אין מקום לרשות להתערב...", ודאי חל במקרה דנא בו נערכו חוזים חוקיים הכוללים גם השכרת חלקים מהשטח המשותף. לפיכך, על מנהל הארנונה לרשום את השוכרים כמחזיקים על פי האמור בחוזה.
סוף דבר
21. אני מקבלת את הערעור.
אני מבטלת את החלטת ועדת הערר ובהתאם תתאפשר רישום השוכרים כמחזיקים של החלקים בשטחים המשותפים לפי חלקם המוסכם בחוזים, לצורך חיובי הארנונה.
כפי שציינתי החלטה זו יפה לנסיבות בהן אין יריבות בין הצדדים הקרובים לנכס.
כאמור, להחלטה הגעתי הן לגופו של עניין כשסברתי כי על מנהל הארנונה היה לרשום את השוכרים בהתאם להודעתם באמצעות החוזים שנמסרו לו, והן מאחר שסברתי כי קיים השתק מלדון בסוגיה שכבר נדונה לגופה בין אותם צדדים ולגבי אותו נכס.
אני מחייבת את המשיב לשלם לקניון הוצאות ההליך בסך כולל של 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, 04 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי חיאט