עניין זה זכה להתייחסות עוד בשלב ההליכים המקדמיים שכן כבר אז ניכרו סימני ונזקי השיהוי:
" לא ברור מדוע בגין אירועים שקרו בשלהי שנת 2007 מוגשת תביעה רק בדצמבר 2014 ועוד פחות ברור מדוע מאז ועד אמצע מאי 2016 לא מצליח התובע לעמוד בהחלטות בית המשפט ולהגיש את ראיותיו.
היכן היה התובע במשך כמעט עשור אם סבר שבידו עילת תביעה ראויה, עילה משמעה גם עובדות ומידע.
מה עשה התובע בהליך בתל אביב בו הייתה לו יריבות ישירה מול הנתבעת ומול בית וגן כדי לבסס את תביעתו כאן? בהליך בתל אביב הגדישו כל הצדדים את הסאה עת התיק צבר מעל ל-550 מסמכים שונים וניהולו התפרש על פני 6 שנים ולא יעלה על הדעת כי הדבר יחזור על עצמו גם בתיק זה. " (החלטה מיום 19.5.16 בבקשה מס' 7).
זאת ועוד, השלכות השיהוי ואי בירור כל הפלוגתות במסגרת אחת ובזמן סביר לאחר קרות האירועים נתן את אותותיו גם בעדותו של התובע שלכל אורכה ענה "לא זוכר", "כמדומני" וכיו"ב. הדברים הגיעו עד כדי כך שאפילו לא זכר אם השקיע במיזם מכספו או לאו (עמ' 39 שורות 27-37).
השיהוי והסרבול שנוצרו בעקבות פיצול ההליכים, אופן ניהול ההליך הקודם והשלכות כל אלו פועלים בראש ובראשונה כנגד התובע.
האם הוכח ההסכם לו טוען התובע?
כאמור, התובע טוען לקיומו של הסכם ספציפי, הנתבעת טוענת שמדובר בזיוף אם כי מודה שהיו הסכמות כאלו או אחרות. מעבר לתובע ולנתבעת ישנה הצלע השלישית הכוללת את המתכנתים שכבר עתה יש לומר, מעמדם, תרומתם ועבודתם וכן יחסיהם מול הנתבעת אינם בהכרח (שלא לומר כלל לא) זהים לאלו של התובע.
האם הוכח שהנתבעת אישרה את ההסכם הנטען-"הסכם השותפות" בהודעת הדוא"ל מיום 31.1.15?
יש לומר שאין כל ראייה או תצהיר מטעם אדם אחר מלבד התובע היכול לאשר שאכן זהו הקובץ שנשלח ובמסגרתו ניתנה הסכמתה של הנתבעת. ממראה שני הנוסחים של הודעת הדוא"ל האמורה עולה ספק אם אכן מדובר על אותו מסמך שנטען שנשלח ואושר ע"י הנתבעת. גם בהודעת הדוא"ל שצירף התובע אין חתימה ואין שום התייחסות להסכם הספציפי חוץ מהמלל ממנו מובן שהנתבעת "מאשרת".
נספח ד' שצורף לתצהיר מטעם התובע, הינו מוצג שהוגש במסגרת ההליך הקודם, הוא לכאורה הודעת דוא"ל שנשלחה ביום 31.1.05 מטעם הנתבעת לתובע ובו נרשם:
"דניאל,
מבחינתי זה מקובל ואני מאשרת את ההסכם אני רק מבקשת ששם האתר יהיה שם המגזין.
בהצלחה
איריס"
אולם מעיון בכותרת הודעת הדוא"ל (ובניגוד לנוסח גוף ההודעה) לא ניתן להבין שמדובר על תשובה למשהו שנשלח קודם לכן, אין ציון RE" " או למשל את המילים "בהמשך להתכתבות בינינו..." ולא ניתן להבין על איזה הסכם מדובר והאם אכן מדובר על נוסח הסכם השותפות לו טוען התובע. התובע לא הגיש ראיה המבססת מסקנה שההודעה אכן כללה את קובץ ההסכם עצמו או שהיו התכתבויות סמוכות בזמן (ובכלל) שמעידות על גיבוש ההסכם, על החלפת הערות או טיוטות, בקשות ותיקונים או רמז לתהליך היכול לבסס מסקנה שאכן הודעת הדוא"ל היא השלב הסופי של גיבוש ההסכם הנטען. יש לזכור שהנתבעת היא מנכ"לית של חברה פעילה שגם אז הייתה כבר וותיקה ומבוססת, מדובר במיזם עם ראיה לעתיד והיה מצופה למצוא תיעוד על מו"מ לקראת חתימת הסכם או על בקשות לשינויים או למצער על פנייה לעו"ד בנוגע לנוסח ההסכם.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מעיינים בנספח א' לכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעת אשר כולל נוסח אחר של אותה הודעת דוא"ל (ללא "אני מאשרת את ההסכם"):
"דניאל שלום,
מבחינתי זה מקובל אני רק מבקשת ששם האתר יהיה שם המגזין.
בהצלחה
איריס"
דווקא נוסח הודעה זו כולל כותרת של הודעת תשובה/חוזרת "RE: " שכאמור איננו מופיע בהודעה שצירף התובע, בעין בוחנת אפשר להתרשם שהמילה "נוי" שאמנם מטושטשת אינה מתחת לאות ס' במילה "סופר" המצויה שורה מעליה, מה שיכול לחזק את קיום ה-"RE" ואת המסקנה שמדובר בהודעת תשובה .
כאשר מוצגים בבית משפט שני נוסחים לאותו מסמך ממש, מדליק הדבר נורה אדומה.
מי שעליו רובץ נטל ההוכחה בדבר משלוח ההסכם הנטען לנתבעת וקבלת אישורה בחוזר (או בכלל) להסכם הנטען הוא התובע ובמקרה כאן לא עמד בו.
כאן יש להדגיש, טענת הזיוף עלתה אמנם בהליך הקודם אלא שכל מה קבע בית המשפט שם היה שאכן התקיימה מערכת שותפות והיו הסכמות בין הצדדים ברם טענת הזיוף לא הוכרעה כלל.
יובהר, בהליך הקודם הוגשו תצהירים בעניין הזיוף, כב' השופט רחמים כהן שדן בתיק קבע שהטענה תוכרע במסגרת פסק הדין אך הדבר לא קרה ובית המשפט הסתפק בקביעות במישורים אחרים לצורך הכרעתו בתביעות כולן.
משכך אין לקבל את הטענה שבית המשפט בהליך הקודם קבע קביעה מפורשת לגבי "הסכם השותפות" הספציפי הנטען. לא מספיק שעניינים או טענות הוזכרו בתצהירים שצורפו ע"י התובע מההליך הקודם אלא יש לבדוק האם אכן היתה קביעה חלוטה לגבי השאלה או הטענה הספציפית ובאופן מפורש. יש להקדים ולומר כי הגם שהנתבעת מיצתה בהליך הקודם את עילותיה כתובעת, היא רשאית כאן להעלות טענות הגנה השאולות מתביעותיה ככל שלא מדובר בעניינים לגביהם יש הכרעה וחלים עליהם כללי השתק הפלוגתא.
יש לאבחן ולבדל בין הקביעות בפסק הדין בהליך הקודם המתייחסות לתביעת שני המתכנתים לבין הקביעות בתביעה שהוגשה ע"י הנתבעת כנגד התובע, לא כל מה שנקבע שם בתביעת שני המתכנתים רלבנטי או אומץ לגבי התובע כאן.
התובע טוען שבהליך הקודם התקיים "משפט זוטא" לגבי טענת הזיוף שהעלתה הנתבעת אולם אין בפסק הדין שם קביעה חלוטה כלשהי לגבי השאלה האם נעשה או לא נעשה זיוף. כל מה שניתן להסיק מפסק הדין שבית המשפט קיבל את הטענה שאכן היתה קיימת שותפות לאור הסכמות מסוימות ואופן פעולת הצדדים אולם לא נאמר ש"הסכם השותפות" הנטען הוא המחייב ושהודעת הדוא"ל מיום 31.1.15 אותנטית ובאותה נשימה יש לומר שבפסק הדין בהליך הקודם לא נפסקו סעדים בגין סעיפים המופיעים בהסכם השותפות הנטען (דבר שאולי היה יכול לחזק את הטענה שבית המשפט אימץ שם את ההסכם הנטען ע"י התובע והמוכחש ע"י הנתבעת).
משכך לא הוכח ההסכם הנטען, מה שמביא בין היתר גם לדחיית כל הסעדים הנובעים מתניית "אי התחרות" שבהסכם הנטען וההתייחסות באותה תניה ל"זכויותיו של דניאל" או סעדים שניתן לראותם כנובעים מתנאי חוזי מפורש כלשהו המופיע בו.
והתייחסות קצרה נוספת לשאלת מעמד פסק הדין הקודם ביחס להליך כאן
בזיקה למה שנקבע בפרק הקודם, מה שמחייב את הצדדים בשלב זה הן הסוגיות שנקבע לגביהן השתק פלוגתא ברור ומפורש. עצם הדיון בהליך הקודם בהסכם השותפות מבלי לקבוע לגביו ממצאים חד משמעיים אין בו כדי להקל ובוודאי שלא לבטל את חובת התובע לעמוד בנטל ולשכנע כאן שאכן זה ההסכם שנכרת בין הצדדים.
ב"כ התובע מפנה לפסק הדין בהליך הקודם בעמ' 8 וטוען שמהפסקה אותה ציטט מפסק הדין ניתן להבין שבית המשפט קבע שם שאף אחד מהשותפים האחרים חוץ מהנתבעת לא הפר את התחייבויותיו. עיון בציטוט מעלה ספק של ממש ביחס לטענה או למסקנה שמבקש התובע לגזור ממנה. כך למשל ב"כ התובע טוען שהמילה "התובעים" מעידה על שלושת השותפים יובל, ניב וסופר ורושם בסעיף 15 לסיכומים תיקון לפסק הדין :"(צ.ל. שותפים)", האמנם? התובע הוא זה שטוען כי פסק הדין חלוט ורוצה להתבסס עליו אך בקשה לתיקון טעות סופר לא הוגשה שם, מהיכן מסיק התובע מה היה "צ.ל." (צריך להיות) בפסק הדין? אנו לא יודעים מה היה "צ.ל.", אנו יודעים מה יש בפסק הדין והוא לא בוודאי יתוקן בהליך כאן.
זאת ועוד, בפסק הדין נאמר במפורש "התובעים", הכוונה ליובל וניב (ונזכיר, סופר - התובע כאן בחר משום מה, שלא לתבוע שם והוא איננו תובע, לא הוגדר כך ולא יכול להיות מוגדר כך).
גם הסדר בו צוטטה הפסקה מפסק הדין עלול ליצור רושם שגוי בדבר משמעותה וההקשר בו נכתבה.
בפסק דין נכתב באופן הבא, (ולא ברצף כפי שנכתב בסיכומי התובע שם ניתן להבין שמדובר בפסקה/שורה שלמה):
"לא ניתן לקבל את התובענה נגד יובל, ניב וסופר.
כאמור לעיל, לא שוכנעתי, כי במהלך חיי השותפות, הפר מי מהתובעים את התחייבויותיו כלפי התובעות שכנגד באופן המצדיק את ביטול החד-צדדי של השותפות על ידי איריס. ועל כן, יש לדחות חלק זה של התובענה".
השאלה שעולה מסיכומי התובע היא כאמור האם הכוונה במילה "תובעים" לשלושת השותפים או רק לשני המתכנתים?
עיון בפסק הדין מביא למסקנה שהכוונה הינה רק לשני המתכנתים, ניתן לראות כי השמות נכתבו בנפרד ללא תואר "התובעים", ברישא לפסק הדין נקבע במפורש כי המתכנתים הם "התובעים" ואילו מר סופר הוא "סופר" ולא "תובע", כשנכתב "התובעים" הרי ברור שסופר-התובע כאן מעולם לא תבע שם, זאת ועוד, כשרצה בית המשפט לכתוב ולהתייחס לשותפים הוא אכן עשה שימוש במילה שותפים (ולא תובעים) ולמשל בעמוד 12 לפסק הדין שם:
"התובעות שכנגד לא שכנעו ולא הוכיחו, כי היו זכאיות להורדת תכנים. איריס היא שהפרה את הסכמותיה עם השותפים עת שהחליטה להפסיק ולבצע את חלקה בשותפות מבלי לנקוט בפעולות המתחייבות על מנת לפרק את השותפות. זאת, בניגוד להתחייבותה למצוא מתווה לפירוק מוסכם של השותפות." (ההדגשה איננה במקור)
ולהבדיל ולצורך הדיון בטענה החלופית האפשרית, לפיה הכוונה בפסקה הראשונה הייתה ל"הנתבעים" למרות שנכתב בטעות "התובעים" (כלומר היה צריך להיכתב:... כאמור לעיל, לא שוכנעתי, כי במהלך חיי השותפות, הפר מי מהנתבעים את התחייבויותיו כלפי התובעות...), ובמקרה כזה הנתבעים היו שני המתכנתים וגם סופר-התובע כאן, הרי גם אז לא ניתן להבין שלא דבק רבב בהתנהלות התובע, הקביעה על פי ניסוח פסק הדין, כנראה לא בכדי, היתה שלא היה בהתנהגותם של השותפים להצדיק את ביטול חד צדדי של השותפות, אולם לא נקבע שלא נפל שום פגם או רבב בהתנהגות או התנהלות התובע כאן-מר סופר שהיו עלולים לגרום לשיבושים בתפקוד האתר וכך למשל בעמ' 5 לפסק הדין מופיעה התייחסות בית המשפט שם לאמירות בתצהירו של אחד המתכנתים וכך נכתב:
"...כאשר איריס וסופר העלו תמונות במשקל מתאים עבד האתר במהירות ובעוד שכאשר הועלו על ידם תמונות "כבדות" עלה האתר באיטיות. כל נכונות ההסבר ניתן ללמוד מנספחים 4א-ב לתצהיר, כאשר ברגע שניב מוריד את משקל התמונות אשר הועלו לאתר, מאשרת לו נציגת החברה, כי "האתר עולה תוך 3 שניות בערך שזה מעולה." (ההדגשה במקור)
הסבריו אלו של ניב לא נסתרו ואף נמצאו משכנעים ועל כן יש לדחות את טענת התובעות שכנגד בעניין תחזוקת האתר."
אלא שבהמשך אותו עמוד מפנה בית המשפט בנימוקיו לנספח ט"ו 2 לתצהיר הנתבעות שם ממנו עולה שהתלונות הופנו למר סופר-התובע ולא לשני המתכנתים שאותם "ניקה" בית המשפט מכל אחריות לאותה איטיות בפסקה הקודמת ולכן יש להפריד בין מה שנקבע ביחס למתכנתים ולבין קביעות ביחס לתובע כאן.
פסק הדין בהליך הקודם עוסק אמנם בכל הדמויות אך מדובר בשתי תביעות נפרדות וב-5 דמויות (כולל החברה בע"מ), לכל אחת תפקיד שונה וחשוב מכך, לכל אחת מעמד משפטי שונה בין אם כצד להליך ובין אם באופן ייחוס מעמד או חבות או זכותו למי מהן, לכן ומכל הטעמים לעיל, אינני מקבל את טענת התובע לפיה כל מה שנקבע שם בנוגע לשני המתכנתים מאומץ אוטומטית עבורו התובע.
מסקנה זו נגזרת בשינויים המחויבים גם ביחס לסכומים שנפסקו בהליך הקודם למתכנתים (את דרך האומדנה שנעשתה שם, ניתן לאמץ גם כאן), עיון בפסק הדין שהוגש מראה שהפיצוי שנפסק לשני המתכנתים היה עבור עלויות הקמת האתר, עבודות תחזוקת האתר ועבור הקמת מערכת הניוזלטרים. מדובר בעבודה שהם ביצעו ובעלויות שהם הוכיחו. כאמור, בית המשפט שם דחה את טענות הנתבעת לפיה המתכנתים גרמו לנזקים עקב תקלות ואיטיות בעליית האתר, טענות הגנה שנטענו כנגד המתכנתים בלבד וקבע במפורש בע"מ 4 לפסק הדין כי המתכנתים נקלעו הלכה למעשה למחלוקות לא להם, מחלוקות בין התובע כאן לנתבעת כאן.
יחד עם זאת והגם שלא מתקיימים השתקי פלוגתא בכל מישורי הטענות שבין הצדדים בתיק כאן, לא ניתן להתעלם מקביעות פסק הדין בהליך הקודם אליהן מפנה התובע ואשר לגביהן פועלת מניעות משפטית מצד הנתבעת לטעון אחרת, כאמור מדובר בקביעות במסגרת פסק דין לו היו שותפים, כך או אחרת, התובע והנתבעת ושעליו איש לא ערער ולא פחות חשוב, קביעות שהתייחסו במפורש גם לתובע כחלק מהשותפות.
הקביעות החשובות שמהן יכולה להיבנות חבות כלשהי מצד הנתבעת הן הקביעות להלן:
"מחומר הראיות עולה בבירור, וגם איריס והחברה אינן מכחישות זאת, כי בין הצדדים בשתי התובענות התקיימו יחסי שותפות, כאשר כל צד נדרש להביא מתחום מומחיותו.