מעבר לכך מפנה העירייה למסמכים עליהם נשען התובע וסבורה כי לאורם ניתן היה לדרוש רק את מחצית סכום התביעה לאור אופן המימון המוצע של המיזם. על בסיס טענה זו שלחה העירייה הודעה לצד שלישי כנגד הקרן, הודעה שנזנחה בשלב הסיכומים.
הנתבעת הכחישה שיזמה את המיזם, הכחישה פניה לתובע ואף הכחישה כי סופק השירות לו התחייב התובע.
להשלמת התמונה יש להבהיר את טענות הקרן, למרות שההודעה כנגדה נדחתה בהסכמה. הקרן טענה כי העירייה יזמה את המיזם ותפקיד הקרן היה לגייס את התרומה מקרלסברג לאפשר את מימון המיזם. לשיטתה תפקידה התמצה בהעברת כספי התורם, ובסופו של יום גייסה 40,000 ₪ שהועברו לתובע, אולם העירייה לא שילמה את חלקה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית – עילת התביעה
5. התובע דורש למעשה לאכוף על העירייה לקיים התחייבות כספית ולשלם את מלוא התמורה החוזית, וזאת בהעדר הסכם חתום מטעם העירייה, וכפועל יוצא בהעדר הסכם העומד בתנאי סעיף 203 לפקודת העיריות. בסיכומיו מפנה התובע לפסיקה הרלוונטית, אולם בוחר להתייחס לדרישות הדין בדבר אופן ההתקשרות הנדרשת עם הרשות כ"דרישה צורנית", בניגוד לעולה מההלכה הפסוקה.
אמות המידה לבחינת זכות קבלן שנתן שירותים לרשות מקומית שלא בהתאם לחוזה מאושר כדין הובהרו ברע"א 5210/08 רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין, 20.12.10. נקבע שם כי דרישת הצורה בסעיף 203 היא דרישת צורה מהותית ולא טכנית, פועל יוצא הוא כי חוזה שנערך בניגוד לסעיף הוא חוזה שכריתתו בלתי חוקית ולכן בטל. ביחס לסעדים שניתן לבקש מכוחו של חוזה מעין זה, ניתן באופן עקרוני לתת סעד של צו קיום של החיוב שכנגד מתן השירותים ולחילופין שכר ראוי, אולם זאת תוך מתן משקל ראוי לשיקולים הכללים הנוגעים לצורך להרתיע מכריתת חוזים בלתי חוקיים ולקיים את תכלית הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות.
נקבע שם כי "הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים". החריגים לכלל זה צריך שיהיו נדירים ביותר, והעדרו של הסכם בכתב ייחשב בדרך כלל כפגם היורד לשורשו של עניין השולל זכות לקבלת מלוא התמורה. ככלל אין מקום שהשכר הראוי ייקבע בשים לב לתמורה החוזית עליה הוסכם, אלא אם מתברר כי גובה התמורה החוזית נמוך שהשווי האובייקטיבי.
על בית המשפט לעמוד על התנהלות הצדדים ולקבוע האם נותן השירות היה תם לב או ידע כי היה עליו לעמוד בדרישות סעיף 203, האם הרשות פעלה בתום לב, הייתה רשלנית או יצרה מצג שווא לפיו די בהתקשרות כפי שנעשתה כדי לחייבה. יש לאזן בין התוצאה הנראית צודקת במישור היחסים בין הצדדים לבין התוצאה המתבקשת מהתכליות של סעיף 203, תוך מתן משקל ממשי לתכליות אלה. אשר לדרישה לקבל תשלום עבור עבודה שטרם בוצעה, פיצויי קיום, נקבע כי קשה לדמיין מצב בו יינתן סעד מעין זה. (באותו עניין הופחת השכר הראוי של יועץ משפטי במחצית לאור השיקול הציבורי כנגד מתן תוקף להסכמים פסולים מעין אלה).