הנאשם הגיש ערעור על פסק הדין, על שני מרכיביו (הכרעת הדין וגזר הדין), אך הוא חזר בו מהערעור על הכרעת הדין, בהמלצת בית המשפט העליון (ע"פ 5836/16 רובינסון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] [7.1.18]), וקביעותיו של בית המשפט המחוזי נותרו על כנן.
לא למותר להפנות בעניין זה גם לעדותו של רו"ח אלגריסי, שהיה בתקופה הרלוונטית לתיק סגן מנהל מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך, ובמועד מתן העדות שימש כחשבונאי ראשי במחלקת התאגידים ברשות. הוא התייחס לאחריות רואי החשבון לעומת אחריות החברה, הן לגבי דוח הדירקטוריון, הן לגבי הדוח הכספי, וכך הבהיר:
"רואה החשבון מחווה את דעתו על הדו"חות הכספיים של החברה. הוא לא מתייחס, יותר נכון, אין לו חובה לגבי נאותות הגילוי בדו"ח הדירקטוריון, פרט לכך שהוא אמור להפנות את תשומת לב החברה לכך שאם לדעתו הוא חושב שישנה סתירה בין המידע שמופיע בפרקים האחרים מחוץ לדו"ח הכספי למה שמופיע בדו"ח הכספי, ככל שהוא יודע גם שהפרט שמופיע בפרקים האחרים הוא לא נכון, גם פה הוא אמור להפנות את תשומת לב החברה. החובה הראשונה היא חובה של החברה, לא נשכח. מדובר פה על דו"ח דירקטוריון ולא דו"ח רואי חשבון.
...
הדו"ח הכספי חשוב לציין, החובה הראשונה היא להכנתו ולוודא שהוא כולל את כל מה שנדרש היא על החברה. רואה החשבון אמור לבדוק את הדברים האלה וככל שהוא חושב שזה לא מתקיים להפנות את תשומת לב החברה לכך, לבקש את התייחסות של החברה לכך. ואם מדובר במשהו שהוא משמעותי כמובן הוא אמור לתת לכך ביטוי בחוות הדעת, לרבות עד כדי הסתייגות בחוות דעת" .
המסגרת הנורמטיבית של טענת ההסתמכות
127. על מנת שהנאשמים יוכלו לחסות בגדר ההגנה של סעיף 34יט לחוק העונשין, כעתירתם, עליהם להראות שאכן טעו, ושהטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר.
סעיף 34יט קובע: "לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר".
פסק הדין המרכזי בעניין זה, שאליו הפנו גם הצדדים, הוא עניין תנובה. מאחר שגם פסקי הדין המאוחרים יותר הפנו להלכה הבסיסית, שנקבעה שם, אביא את הדברים באריכות יחסית. וכך נקבע:
"31. השאלה שמעוררת הסיפא של סעיף 34יט לחוק העונשין בענייננו הינה כיצד יש לפרש את הדרישה לכך שטעותו של הנאשם באשר למצב המשפטי תהיה בלתי נמנעת באורח סביר. מבחינה לשונית מבוססת דרישה זו על שני רכיבים: האחד, קיומה של 'טעות'; האחר היותה של הטעות 'בלתי נמנעת באורח סביר'.