124. חשוב לציין, כי בכל הקשור לבקשת ההגנה לקבל את דברי רואי החשבון של הנאשמת, רואי החשבון המבקרים, כחוו"ד מומחה, שינתן לה משקל דומה לחוות הדעת של רו"ח ועו"ד טל, אני רואה עין בעין עם טענת המאשימה שאין לנהוג כך. הנאשמים הסכימו להגשת חוות דעתה של המומחית מטעם התביעה, ויתרו על חקירתה ולא העידו מומחה נגדי מטעמם. הם הסתפקו באמירה שעמדת המומחית ועמדת הרשות אינן אלא עמדות מקצועיות, ולטעמם אלה נסתרות בעמדה המקצועית של רו"ח המבקרים . ב"כ הנאשמים ביקשו לראות בעמדתם של רוה"ח המבקרים כעמדת מומחים ביחס לחובות הדיווח בדוחות הכספיים, הנוגדת את עמדתה של המומחית מטעם התביעה, וביקשו מבית המשפט להעדיף את עדותם על פניה. לטענתם עסקינן במחלוקת מקצועית בין עמדות של מומחים שונים, ואין עדיפות דווקא לעמדת רו"ח ועו"ד טל.
איני מסכימה לטענה זו. כבר במהלך עדותו של רו"ח שמש, שהיה מנהל המחלקה המקצועית במשרד BDO בתקופה הרלוונטית, קבעתי שעדותו אינה "עדות מומחה" . רוה"ח המבקרים העידו כעדי תביעה ולא כעדים מומחים, לא הגישו חוות דעת שבמומחיות, לא עומתו עם חוות הדעת של המומחית מטעם התביעה ולא מסרו גרסה שממנה ניתן להבין מדוע עמדתם עדיפה על שלה. כפי שציינה המאשימה בסיכומיה, עדיפותה האובייקטיבית של חוות הדעת המומחית על פני עמדתם של רוה"ח המבקרים ברורה, ולו משום שעדותם בהקשר זה ניתנה בהתייחס להחלטות דיווח שקיבלו בתיק, כאשר בעת חקירתם עמדו בפני תובענה ייצוגית בגין מעשיהם, ואתייחס לעניין זה גם בהמשך .
125. סיכומם של דברים אלה: לאור העדויות של בהיר, ביהרי וטל, אני קובעת שהוכח כי תיק ההשקעות של החברה נוהל באופן ספקולטיבי, והסכנה מפני הפסדים כבדים, כאשר עסקינן בצורת השקעה כמו זו שאפיינה את תיק ההשקעות של הנאשמת, חייבה דיווח לציבור על אודות העברת כספי ההנפקה להשקעה זו. זאת, מבלי להתייחס לכך שהסכנה אכן התממשה.
טענת ההגנה בדבר הסתמכות על אנשי המקצוע (רואי החשבון ועורכי הדין)
126. זה המקום להתייחס לטענת הגנה מרכזית, המועלית לגבי כל הדוחות, והיא שאפילו רואי החשבון ואנשי המקצוע האחרים לא סברו שמדובר בנושא המחייב דיווח. למעשה, מעלה ההגנה טענת הסתמכות, המהווה הגנה לפי סעיף 34יט לחוק העונשין, של "טעות במצב משפטי". כבר כאן חשוב להבהיר, שהתנהלות אנשי המקצוע בנושא זה נבחנת בראי טענת ההסתמכות של הנאשמים ועל פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה. טענת הנאשמים שלפיה עורכי הדין ורואי החשבון התרשלו בתפקידיהם בנקודות כאלה ואחרות אינה יכולה להועיל להם בנושא אחריותם לביצוע העבירות, מלבד באספקלריה של טענת ההסתמכות (אם תוכח), שכן האחריות להגשת דוחות - מיידיים וכספיים - ולכך שהם יהיו נכונים ושלמים, מוטלת על החברה, מנהליה ונושאי המשרה הרלוונטיים בה. גם אם מגיע בית המשפט למסקנה ששומר סף כזה או אחר התרשל בתפקידו, אין בכך כדי לפטור את החברה ומנהליה מאחריותם (מלבד אם יוביל הדבר לקבלת טענת ההסתמכות). כך קבע כבוד השופט כבוב בת"פ (מחוזי תל אביב) 44959-08-14 מדינת ישראל נ' רובינסון [פורסם בנבו] [29.3.16], פסקה 532:
"ההפרה של חובת הדיווח אינה רק עניין טכני אלא מדובר בהעלמה של מידה [כך במקור] מהותי מהמשקיעים בשוק ההון, תוך הפרה של חובה פוזיטיבית של יידוע. דואדי היה מנהל הכספים בחברת מילומור, קרי הדמות הבכירה ביותר בחברת האם בנושא כספים, אשר לקח חלק פעיל בהעברות הכספים האסורות בין שתי החברות. רובינסון היה בעל השליטה בשתי החברות, נושא משרה ומורשה חתימה בשתיהן, אשר עמד מאחורי כל הפעולות האסורות נשוא האישומים 2-1. לפיכך, בוודאי שאין כל הצדקה לשחרר את רובינסון או דואדי מאחריותם בנוגע למעשים הפליליים שנעשו, גם מהפן של הפרת חובת הדיווח. התרשלותם של רואי החשבון, אם הייתה, אינה יכולה בשום דרך לפטור את נושאי המשרה הבכירים אשר היו מעורבים עד צווארם במעשים האסורים, מחובת הדיווח החלה עליהם, ואינה מפחיתה כהוא זה מאשמתם בהסתרת מידע מהותי מהמשקיע הסביר" [ההדגשה הוספה].