בארצות הברית התמונה מגוונת אפילו יותר. מצד אחד, הכלל העקרוני במשפטן של מרבית המדינות הוא כי תוקפה של הבטחה מותנה בקיומו של חוזה, וכי הצעת פרס
--- סוף עמוד 22 ---
לציבור מחייבת רק אם מבצע הפעולה הנדרשת ידע על הפרס וידע כי הוא מקבלו במעשיו (שם, עמודים 75-71; 252-251. וכן ראו Otworth v. The Florida Bar, 71 F. Supp. 2d 1209, 1215 (M.D. Fla. Sept. 29, 1999); Stephens v. Memphis, 565 S.W.2d 213, 215 (Tenn. Ct. App. 1977)). מן הצד השני, ניתן למצוא גם דברי חקיקה הקובעים במפורש הכרה בתוקפה של התחייבות חד צדדית, בהקשר של הצעת פרס לציבור, כך שאין דרישה לידיעה של הצד השני. כך קובע הקוד האזרחי של מדינת לואיזיאנה: "An offer of a reward made to the public is binding upon the offeror even if the one who performs the requested act does not know of the offer" (LA. CIV. CODE ANN. art. 1944). מן הצד השלישי, קיימות מדינות התופסות הצעות פרס לציבור כחוזה, אולם הפסיקה הייתה נכונה לראות בביצוע הפעולה הנדרשת כ"תמורה" המשכללת את החוזה, גם אם מבצע הפעולה לא ידע כלל על הצעת הפרס (ראו למשל לרנר, ההתחייבות החד צדדית, עמוד 252; וכן ראוMcGuigan v. Conte, 629 F. Supp. 2d 76 (D. Mass. 2009); Greene v. Heinrich, 300 N.Y.S.2d 236, 239 (N.Y. Civ. Ct. 1969)). מן הצד הרביעי, גם במדינות שבהן נדרשת ידיעה על הפרס, נכונה הפסיקה להכיר ב"חזקה" של ידיעה על הפרס, מבלי לדרוש להוכיחה, כאשר מדובר בהצעת פרס מטעם מדינה אשר זכתה לעיגון בדבר חיקוק (ראו הסקירה ב-Smith v. State, 38 Nev. 477, 480 (1915)).
יש שסברו כי גם המשפט העברי נוטה להכיר בהתחייבות החד צדדית בנסיבות מעין אלה (הרב איתמר ורהפטיג "התחייבות לפרס המופנית לכלל הציבור" תחומין לח, 387, 395 (התשע"ח)). נטען, לדוגמא, כי כאשר מדובר בהצעה מטעם הציבור היא אינה מוגבלת במגבלות החלות על התחייבויות אחרות במשפט העברי, כגון צורך במעשה קניין או הגבלת היכולת להקנות דבר שטרם בא לעולם (שם, עמודים 391-390). אשר לסוגיית חוסר ידיעת מקבל ההצעה, הוצע להסתמך בנסיבות מעין אלה שלפנינו על הכלל של "זכין לאדם שלא בפניו" (שם, עמודים 390-389).
16. ניתן לשים לב לכך שבחלק משיטות המשפט שהוזכרו, האפשרות לזכות בפרס ללא ידיעה עליו קבועה בדבר חקיקה. בישראל לא אומץ המוסד המשפטי של התחייבות חד צדדית בחקיקה או בפסיקה כדוקטרינה עצמאית, גם אם קיימים הסדרים משפטיים מסוימים שיש הטוענים כי ניתן לראות בהם, הלכה למעשה, התחייבות חד צדדית (השוו לרנר, המתנה וההתחייבות, עמודים 303-302). החוק לא מכיר בהתחייבויות חד צדדיות אפילו כאשר מדובר בהצעה של רשות, ולכן, לכאורה, ניתן