אין מחלוקת שההצעה עמדה בתוקף עד לראשית שנת 2012. אלא שבחודש ינואר בשנה זו פורסם בעיתונות כי הוחלט שהמדינה תפסיק לממן את פעילות העמותה, והעמותה הודיעה על הפסקת פעילותה והחלה להוריד את מודעות הפרס. גופת המנוח נמצאה בספטמבר 2012. לשיטת המדינה, החודשים שחלפו מינואר ועד ספטמבר הפקיעו את ההצעה, שכן על פי הפסיקה הזמן הסביר לקיבול הצעה נקבע על פי איזון בין האינטרסים של המציע לאלה של הניצע, שיקולי הוגנות, בחינת מהות ומטרת החוזה והנסיבות הרלוונטיות. המדינה סבורה כי יישום הדברים על עניינינו מצריך לבחון את תקופת הזמן שחלפה בראי הנתונים הבאים: החלטת המדינה בדבר הפסקת תקצוב פעילות העמותה; החלטת העמותה להפסיק את פעילותה; פרסום החלטה זו בעיתונות; אי-ידיעת המדינה על כך שחלק מן השלטים נותרו תלויים; פרק הזמן "הממושך", כלשון המדינה, שחלף בין הפסקת פעילות העמותה לבין מציאת עצמות המנוח; העובדה שגופת המנוח נמצאה באופן אקראי.
19. גם אם אניח כי הצעת הפרס לא פורסמה החל מינואר 2012 (ולהלן נראה כי הנחה זו עומדת בסתירה לתשתית הראייתית שנפרשה), עדיין אין לקבל את הטענה שבתוך כתשעה חודשים עבר הזמן הסביר לקבל את הצעת הפרס. קביעה זו יסודה בשניים.
ראשון, המדינה מבקשת להעניק משקל לנתונים שאינם רלוונטיים לבחינת סבירות הזמן שחלף מעת הצעת ההצעה. אכן, המועד הסביר לקבלת הצעה נקבע על סמך האינטרסים של הצדדים, מהות החוזה ומטרתו. אך לא כל אינטרס וכל כוונה של צד זוכה למשקל במסגרת זו. יש לתת משקל לנתונים שאליהם עשוי האדם הסביר להיות חשוף, ושאותם ידע לקשור להצעה ולפרק הזמן שבו היא עומדת בתוקפה. התכלית היא לאפשר לניצע לאסוף מידע ולקבל החלטה מושכלת מן הצד האחד, אך לא
--- סוף עמוד 26 ---
לכבול יתר על המידה את ידיו של המציע, שמעוניין למזער את חשיפתו לאפשרות שחלוף הזמן ושינויי נסיבות יפגעו בתועלת שקיווה להשיג מהצעתו (ראו פרידמן וכהן, עמודים 289-286). לפיכך חלק מהנתונים שעליהם התבססה המדינה אינם בעלי נפקות בהקשר של סבירות הזמן. טלי לדוגמא את הנתון של מציאת הגופה באופן מקרי. האם יש "זמן סביר" נפרד שבו ההצעה פוקעת ביחס למוצא מקרי, ו"זמן סביר" אחר לפקיעת ההצעה ביחס למוצא שהשקיע כספים או נטל סיכון? ברי כי התשובה לכך שלילית. כך גם החלטת המדינה להפסיק להעביר תקציבים לפעילותה השוטפת של העמותה. נתון זה יכול, אולי, ללמד על חזרה של המדינה מהצעת הפרס (ועל כך להלן); אולם אין בו כדי ללמד על שינוי המועד האחרון לקבלת ההצעה, ככל שייקבע כי הפסקת מימון העמותה אינה בגדר חזרה מן ההצעה אלא נובעת משיקולים של עלויות פרסום. הנתונים שהזכירה המדינה, ובהם מציאת הגופה באופן מקרי ופעולות העמותה, ראויים אמנם לליבון; אך זאת לא בגדרי סוגיית פקיעת ההצעה מחמת חלוף הזמן, אלא במסגרות אחרות. חלקן נפרסו לעיל – סוגיית הקיבול, שבה ניתן לבחון את משמעות המציאה המקרית של הגופה. חלק אחר שלהן יידון, כאמור, להלן. השאלה כעת היא רק כיצד יעריך הניצע הסביר את פרק הזמן שבו תקפה ההצעה, בהתחשב במשאבים ובסיכונים הרלוונטיים לקבלת הצעות מן הסוג המדובר.