הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד מב(1) 1 (1988); רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661, 669 (1991); ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אלדר, פ"ד נד(1) 817, 839 (1998); רנה סנילביץ "האם אכיפת חיוב כספי יכולה להיות בלתי צודקת" ספר זיכרון לגד טדסקי 579-563 (יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מרדכי ראבילו וגבריאלה שלו עורכים, 1995); נילי כהן "זכות ותרופה באכיפת חיוב כספי – מחוק התרופות לטיוטת הקודקס האזרחי – חוק דיני ממונות" הפרקליט מח 355 (התשס"ו)). גם אם נניח כי הדבר אפשרי – שמורה אפשרות זו למקרים נדירים ביותר, המאופיינים גם בחוסר תום לב או באשם מצד מבקש האכיפה (ע"א 10576/06 בזק בינלאומי בע"מ נ' תדיראן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (12.8.2009)), דהיינו מושם דגש על "מאזן האשמה" בין הצדדים לחוזה. אלא שאצלנו לא נפל כל אשם בהתנהלותם של המערערים, ולא בכדי משליכה המדינה את עיקר יהבה על טעמים שב"מאזן הנזק" – שיקולים תקציביים והעובדה שהמערערים לא הוציאו הוצאות על חיפוש ומציאת הגופה. על כל פנים, וכאמור ביחס להלכת ההשתחררות, גם "מאזן הנזק" אינו מצדיק בענייננו את השתחררות המדינה מהתחייבותה.
ו. סיכום
30. ראוי לסיים את הדיון וההכרעה עם התבוננות על המקרה במבט על, החורג מגדרן של דוקטרינות משפטיות ספציפיות. ההליך דנן יכול לעורר רגשות סותרים. מן הצד האחד המערערים מצאו את גופת המנוח, ובכך קיימו את חלקם על פי הצעת הפרס כפשוטה. מן הצד השני, המערערים זכו בפרס שסכומו חריג וגבוה מאוד ללא השקעה מיוחדת או נטילת סיכון. האם יש צדק בתוצאה זו? בפתח הדברים הוזכרו המאמצים שנעשו על ידי בית משפט זה להביא את הצדדים לידי פשרה. הודגשו בפניהם הקשיים והמורכבות של התיק, והעובדה שפשרה היא מענה הולם למתח המתעורר. מאמצים אלה לא צלחו. ברם, גם אם יפה הייתה הפשרה – אין לומר כי הדין נקב את ההר. ההסבר לכך מצוי בארבעה רבדים.
ברובד הראשון, בסופו של דבר זכתה המדינה ב"ידיעת הזהב", בתמורה שקולה לתשלום שאותו עליה לשלם, כך לפחות מנקודת מבטה. אין לשכוח כי הפרס הוצע עבור מידע שיוביל למציאת המנוח. והנה, המערערים מצאו לא רק מידע, אלא את גופת המנוח עצמה. דהיינו, המדינה הייתה מוכנה לשלם את סכום הפרס עבור מידע פחות משמעותי מזה שקיבלה לבסוף. המדינה נתנה אפוא תמורה ההולמת את ערך המידע שקיבלה. אין כאן מרוויח ומפסיד, אלא צד שהתמזל מזלו והרוויח סכום גדול, וצד