--- סוף עמוד 54 ---
הפרס המובטח. ביום 15.10.2012 פנו המערערים בכתב לעמותה, למשרד הביטחון ולמשרד ראש הממשלה, וביקשו לקבל את "המענק המובטח", אך לא זכו למענה הולם.
במקביל, המערערים נחקרו במשטרה על נסיבות מציאת הגופה. חאדר נחקר במשטרה ביום 15.10.2012, ולדבריו, בהתחלה המערערים לא היו בטוחים שמדובר בעצמות אדם, אך "התחלנו לחשוב שאולי זאת גופתו של מג'די בגלל קרבת המקום לדליה", ואז התקשר למשטרה. אברהים נחקר במשטרה ביום 21.10.2012 ואמר: "ראיתי מולי חבל עם חולצה ועצמות [...] אבא שלי ירד למטה ואמר שזה אולי גופה של בן אדם [...] אנחנו בכלל חשבנו שמדובר בחיה ולא נגענו בכלום". כשנשאל אם חשב שאולי מדובר בגופתו של מג'די, השיב: "האמת אני לא, אח שלי חאדר אמר שאולי זה מג'די כי הוא הנעדר היחידי שנמצא באזור הזה". גם סובחי נחקר באותו יום, ולדבריו: "אני לא חשדתי למי זה שייך אבל מרגע שראיתי חולצה ועצמות הייתי בטוח שזה אדם וישר אמרתי לבני שיתקשר למשטרה, אבל כששמעתי שזה מג'די ממש הייתי מופתע".
[במאמר מוסגר: כפי שעולה מהחומר שלפנינו, בעקבות מציאת הגופה הועלו תהיות שונות לגבי נסיבות מציאת הגופה: זמן קצר קודם לכן נחתם הסכם עם אסיר שהיה אמור לספק מידע על הגופה; הגופה נמצאה באזור שנפגע בשריפה הגדולה בכרמל ולא ברור כיצד החבל והחולצה לא נשרפו; הגופה נמצאה בסמוך לשביל שבמהלך השנים עברו בו לא מעט אנשים, אם כתוצאה מהשריפה ואם תושבי האזור או מטיילים; ראש צוות החקירה אמר שהאזור שבו נמצאה הגופה נסרק פעמים רבות; המערערים החלו את עבודתם שלושה ימים קודם לכן והיה זה יום עבודתו הראשון של סובחי. תהיות אלה הן בבחינת רעשי רקע שיש להתעלם מהם, וגם המדינה לא ההינה להעלות טענות במישור זה, וטוב עשתה].
5. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה כספית בגובה הפרס המובטח – 10 מיליון דולר אמריקאי. לאחר הליכים מקדמיים, ולאחר שמנכ"ל העמותה (איל בן ראובן) העיד בבית המשפט, הסכימו הצדדים לוותר על זכותם לחקור את העדים בהליך. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאחר שנקבע כי לא נכרת בין הצדדים חוזה שמזכה את המערערים בפרס, וכי הדוקטרינה של התחייבות חד-צדדית איננה מעוגנת במשפט הישראלי הנוהג. חברי השופט הנדל הגיע לתוצאה שונה בשאלה
--- סוף עמוד 55 ---
אם נכרת חוזה, ולכן אפתח בשאלה עיקרית זו, אשר מורכבת ממספר שאלות-משנה הנוגעות להצעה ולקיבול, ובשולי הדברים אדרש לסוגיות נוספות.