סקירה כללית זו מסייעת למפות את השאלות הרלוונטיות, וכאמור, הדיון מתמקד בטענה לחוזה שנכרת על בסיס הצעה לציבור, וליתר דיוק: מודעת פרס. מודעה כזו עשויה לשמש בסיס לחוזה, אך היא שונה מבחינה עובדתית ומשפטית מן האופן שבו נכרת חוזה בין שני צדדים לאחר משא ומתן, ועל כך ארחיב מיד.
7. בחלק זה של הדיון אינני נדרש לדוקטרינה של התחייבות חד-צדדית, אך יש היבטים של הצעה לציבור שמקרבים אותה לתחום זה, ולעתים הקו בין השניים מיטשטש, בפרט במקרים של מודעות פרס כגון דא. עם זאת, כאשר אנו דנים בעובדות המקרה מפרספקטיבה חוזית – עלינו להקפיד על הכללים המשפטיים שנקבעו, ובפרט – קיבול כדין שבכוחו ליצור חוזה תקף. ריכוך הדרישות שנקבעו בדין, עד כדי ויתור על הדרישה לזיהוי "מפגש רצונות" של הצדדים, עלול להוביל אותנו מבלי משים לתחומיה של הדוקטרינה של התחייבות חד-צדדית, ומכך ראוי להיזהר, בלי קשר לשאלה אם ראוי להכיר באפשרות זו כשלעצמה (ראוArthur Linton Corbin CORBIN ON CONTRACTS 396 (1993) (להלן: Corbin)). האינטואיציה המוסרית שתומכת בקיום הבטחה למתן פרס – מקימה זכות משפטית רק נתמלאו התנאים שנקבעו בחוק, ומבחינת דיני החוזים – מפגש רצונות הוא תנאי הכרחי. העיקרון של "קדושת ההבטחה" מהווה בסיס מוסרי לדיני החוזים, אך אין בו כדי לשמש תחליף למכלול ההסדרים המשפטיים. אכן, "תורת הרצון מחייבת הכרה בתוקפה של התחייבות מכוח רצונו של המתחייב בלבד, אולם שיטות המשפט המרכזיות בעולם המערבי (וכן שיטתנו) מציבות דרישות נוספות, כתנאי לתוקפם של חוזים רבים" (פרידמן וכהן, עמ' 25).
הצעות לציבור ומודעות פרס
8. הצעה לציבור היא הצעה שיש לה מאפיינים שמבדילים אותה מהצעה חוזית רגילה. בדרך כלל, להצעה כזו לא קדם משא ומתן טרום-חוזי, ובין היתר יש לכך השלכות על דרכי הפרשנות של ההצעה (ראו פסקה 11 לפסק דינו של השופט הנדל).
--- סוף עמוד 57 ---
בנוסף, במקרים רבים הצעה לציבור מנוסחת בתמציתיות רבה כדי להעביר מסר לציבור הרחב, וגם לכך יש "מחיר" במישור הפרשני (ראו להלן בפסקה 12). חוסר התקשורת הישירה בין המציע לניצע, מקשה גם על גיבוש והערכת מנגנון של חזרה מהצעה (שלו, עמ' 203-202). מאפיין נוסף ששכיח בהצעה לציבור יותר מאשר בהצעה לצד מסויים, הוא הצעה שלא מיועדת לפגוש הודעת קיבול אלא מסתפקת בקיבול בהתנהגות. בהקשר זה יש להדגיש כי הקיבול צריך להלום את התבנית שנקבעה לשם כך בהצעה, שאם לא כן – לא נכרת חוזה (פסקה 9 לפסק דינו של השופט הנדל; פרידמן וכהן, עמ' 225).