כאנקדוטה בלבד, אזכיר אחד מפסקי הדין שעסקו בפקיעת הצעה לציבור. במהלך תכנית טלוויזיה ששודרה בשידור חי בשעת לילה מאוחרת, הוצע פרס כספי למי שיתקשר לאולפן ויצטט דבר חקיקה מסויים בדיני מסים. ההצעה לא נענתה אך למחרת בבוקר שודרה התכנית בשידור חוזר. או אז, עורך דין בעל תושיה התקשר למציע, ציטט את דבר החקיקה שהתבקש ודרש את הפרס. לאחר שנדחה, עורך הדין אף הגיש תביעה משפטית, אך תביעתו נדחתה, ובית המשפט הבהיר כי ההצעה לא התחדשה בשידור החוזר ולקיבול אין תוקף משום שההצעה פקעה (Newman v. Schiff, 778 F.2d 460 (1985)).
16. וכעת לשאלה השניה, אשר מעוררת קושי ומצריכה דיון מפורט יותר. כזכור, המערערים מצאו את הגופה תשעה חודשים לאחר שהעמותה הפסיקה את פעולתה. מכאן הטענה כי במועד זה הצעת הפרס כבר פקעה, הן בשל חלוף הזמן והן משום שההחלטה על הפסקת פעילות העמותה פורסמה ברבים.
לטעמי, יש ממש בטענה. כאמור בסעיף 2 לחוק החוזים "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה" ו"הפניה יכול שתהיה לציבור". אך כפי שמציע רשאי לחזור בו מן ההצעה טרם קיבולה לפי סעיף 3 לחוק החוזים (אלא אם כן ההצעה היא ללא חזרה או שטרם חלף המועד לקיבולה), כך גם מציע לציבור יכול לחזור בו מההצעה. ההודעה הפומבית על הפסקת פעילות העמותה מהווה, הלכה למעשה, הודעה של העמותה על כך שהצעתה כבר אינה בתוקף. הפרס הוצע לציבור על ידי העמותה, ומשזו הפסיקה את פעילותה והודיעה על כך לציבור, אך טבעי הוא שההצעה לקבלת הפרס אינה בתוקף. ודוק: ואילו היה ניתן צו פירוק לעמותה, דומה כי לא הייתה מחלוקת שההצעה היתה פוקעת לפי סעיף 4(2) לחוק החוזים. במקרה דנן לא כך נעשה, והעמותה, כגוף בעל אישיות משפטית, הייתה עדיין קיימת במועד מציאת הגופה,
--- סוף עמוד 62 ---
וכנראה זה המצב גם כיום, אך אין בכך כדי להשליך על מסקנתנו כי הפסקת פעילותה שקולה לחזרה מן ההצעה.
בנקודה זו יכולים היינו לסיים את הילוכנו ואידך זיל גמור. אולם אמשיך בדרכנו נוכח טענת המערערים כי ההצעה נותרה בתוקפה בשל שלטי החוצות שנותרו תלויים ומאחר שהמדינה היא שעומדת מאחורי העמותה.
17. בנקודה זו עלינו להידרש להיבטים מסויימים של מערכת היחסים שבין העמותה לבין המדינה. הבאנו לעיל (בפסקאות 3-2) את הרקע העובדתי שממנו ברור כי העמותה שימשה את המדינה לצורך פרסום הפרס והקמת מוקד לקליטת פניות. ביחס לשאלה מי הציע את הפרס עבור מידע הנוגע למג'די חלבי ז"ל, קיימת מורכבות נוספת: מחד גיסא – העמותה היא שהציעה את הפרס והפרסום נעשה מטעמה; מאידך גיסא – באתר העמותה צויין כי הפרס "מובטח ע"י ממשלת ישראל" (נספח 5 לכתב התביעה) וגם מנכ"ל העמותה העיד כי "מדינת ישראל התחייבה לגורמים שבמידה ומישהו מקבל את הפרס, היא תשלם את הסכום" (עמ' 8 לפרוטוקול).