18. השופט הנדל קבע כי המדינה היא שהציעה את הפרס, ומכיוון שלא חזרה בה מהצעתה "בהודעה לניצע" (סעיף 3(א) לחוק החוזים), ההצעה עומדת בתוקף, וסגירת העמותה אינה רלוונטית (פסקאות 24-19). דעתי שונה. לטעמי, יש חשיבות להבחנה בין המדינה לעמותה, שאמנם יש ביניהן קשר הדוק אך הן אינן אישיות משפטית אחת. הצעת הפרס פורסמה על-ידי העמותה, ולמעשה, בדיוק לשם כך היא הוקמה, במטרה לחצוץ בינה לבין המדינה. אזכיר כי בחוזה של העמותה עם המדינה נאמר, בין היתר, כי "העמותה לא תתחייב כלפי צד שלישי להעברת כספים מכספי הפרס מבלי שניתנו לכך האישורים הנדרשים"; ומבלי שאדרש להרחיב בעניין היחסים החוזיים של המדינה והעמותה, לטעמי ברור מכך שהעמותה היא הגורם המשלם והמדינה היא הגורם המממן את התשלום.
המסקנה היא כי במישור המשפטי, העמותה היא שלוחה של המדינה (כפי שכבר נקבע בפסקה 22 לפסק דינו של בית משפט קמא) ומערכת היחסים ביניהן מעוגנת בדיני השליחות. ההצעה שפורסמה על-ידי העמותה בשם המדינה היתה עשויה לחייב את המדינה לשלם את הפרס המובטח, אך חיוב זה אינו מוטל ישירות על המדינה אלא כפוף לדיני השליחות.
--- סוף עמוד 63 ---
19. אמנם, העמותה פרסמה את הפרס מטעם המדינה; באתר האינטרנט של העמותה נאמר כי מדינת ישראל מציעה פרס; פעולותיה של העמותה היו עשויות להוביל לחיוב כספי של המדינה כמי שאשרה ואישררה את ההצעה לפרס; ואחרי שהעמותה הודיעה על הפסקת פעילותה – המדינה לא הודיעה באופן פוזיטיבי על פקיעת ההצעה. למרות כל זאת, אני חלוק על חברי ואין בידי להסכים לקביעתו כי "הפרס מוצע על ידי המדינה, ולא על ידי העמותה" (פסקה 21). לא בכדי מדינת ישראל לא הציעה את הפרס באופן ישיר, אלא יצרה מנגנון תיווך, פלטפורמה של גוף פרטי – עמותה, שדרכה תיעשה ההצעה בדרך של פניה לציבור. משבחרה המדינה לפעול בדרך זו, אינני סבור כי ניתן "לדלג" מעל העמותה, "להרים מסך", ולייחס למדינה באופן אוטומטי את כל פעולותיה, פרסומיה ומחדליה בהסרת הפרסום. ודוק: בשלב זה אינני מכריע בשאלה אם מוטלת על המדינה חבות, אלא רק בשאלה מי הציע את הפרס. "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה", ומי שביצע את הפנייה לציבור – היא העמותה, ולכן היא זו שנדרשה להודיע על חזרה מהצעה, וכאמור, ניתן לראות את הפסקת הפעילות של העמותה כחזרה מהצעה.
20. עסקינן בסיטואציה מורכבת. בזמן אמת, המדינה לא הודיעה במפורש על פקיעת הצעת הפרס אלא החליטה להפסיק את המימון השוטף של העמותה. כפי שציין השופט הנדל, מכך ניתן להבין שהצעת הפרס עומדת בעינה. אלא שמהלך זה של המדינה לא עמד לבדו, ובעקבותיו באה החלטה של העמותה, שפורסמה ברבים, להפסיק את פעילותה. כאמור, יחסי העמותה והמדינה יכולים להיות רלוונטיים בהיבטים שונים, וכעת אנו מתמקדים רק בשאלת תוקף ההצעה בשלב שאחרי הפסקת פעילות העמותה. אדגיש שוב כי קיים קשר הדוק בין העמותה לבין הפרס: הפרס הוצע רק לאחר שהעמותה התחילה את פעילותה, כתובת אתר האינטרנט של העמותה היתה www.10million.org, והפעילות העיקרית של העמותה היתה לפרסם את הפרס ולקלוט את הפניות שהגיעו בעקבות הפרסום. בנסיבות אלה, נראה כי פרסום ההודעה על הפסקת פעילות העמותה, סגר את "הצינור" שדרכו ניתן היה לכרות חוזה לפי הצעת הפרס. כפי שהעיד מנכ"ל העמותה: