הקונקרטיות של כל מקרה. שקילות זו באה לידי ביטוי בשני היבטים: היבט תוכני והיבט צורני. דהיינו, על הניצע הסביר להבין מתוכן ההודעה כי אכן מדובר בחזרה מן ההצעה; ועל אופן פרסום החזרה מן ההצעה להיות שקול לאופן פרסום ההצעה, במובן זה שיש לראות את הניצע הסביר שנחשף להצעה, כמי שנחשף גם לחזרה מן ההצעה.
ודוק: שקילוּת, ולאו דווקא זהוּת. טול דוגמה בה משרד עורכי דין מפרסם לציבור הסטודנטים למשפטים מודעה בחוברת ה"שנתון" הנשלחת לכל סטודנט לקראת שנת הלימודים, בה מובטח פרס כספי למי שיגיש עבודת מחקר מצטיינת בתחום עיסוקו של המשרד. בחלוף כמה חודשים, משרד עורכי הדין מפרסם באתרי האינטרנט של האוניברסיטה והפקולטה הודעה בדבר פירוק המשרד. בדוגמה זו, ההצעה והחזרה מן ההצעה אינן זהות, לא מבחינה תוכנית ולא מבחינה צורנית. למרות זאת, יש לראות את הסטודנט-הניצע הסביר כמי שמבין כי ההודעה על פירוק המשרד כוללת בתוכה גם את ביטול הפרס; ויש לראות בסטודנט-הניצע הסביר שנחשף להודעה שפורסמה ב"שנתון", כמי שנחשף גם להודעה שפורסמה באתרי האינטרנט של האוניברסיטה והפקולטה. לכן, אין לדרוש ממשרד עורכי הדין לשלוח בדואר לכל סטודנט הודעה בדבר ביטול הפרס.
בדומה, במקרה שלפנינו, איני סבור כי העמותה נדרשה לפרסם את ביטול הפרס בצורה זהה לאופן שבו פורסם הפרס מלכתחילה. לצורך העניין, אם נניח כי הצעת הפרס פורסמה לאורך השנים על גבי אלף שלטי חוצות ברחבי הארץ, אזי אין לדרוש מן העמותה לפרסם את ההודעה על ביטולו באותו האופן, וניתן להסתפק בחלופה שקוּלה והולמת. במקרה שלפנינו, ההודעה על הפסקת פעילותה של העמותה פורסמה בערוצי תקשורת המוניים, לרבות אתרי אינטרנט כגון ynet, "הארץ" ו"גלובס". לטעמי, הפרשנות המתבקשת של הדברים, בעיני הניצע הסביר, היא כי הפסקת הפעילות של העמותה כוללת, מניה וביה, גם חזרה מההצעה למתן הפרס; ובנסיבות העניין, יש לראות באפיקי הפרסום שנבחרו כשקולים לאופן שבו פורסמה ההצעה מלכתחילה.
22. בהינתן מסקנתנו כי ההודעה בדבר הפסקת פעילותה של העמותה הביאה לפקיעתה של ההצעה, אזי אין בעובדה שנותרו אי-אלו מודעות בדבר הפרס גם לאחר הפסקת פעילות העמותה, כדי לשנות מתוצאה זו. כאן שבים אנו למערכת היחסים שבין המדינה ולעמותה, ובהקשר זה יש להוסיף ולדייק כי מי שיצר את המצג לגבי הפרס
--- סוף עמוד 66 ---
בכך שהותיר את המודעות תלויות – היתה העמותה ולא המדינה. כאמור בפסק הדין מושא הערעור: "גם [כ]שהודיעה העמותה לציבור על הפסקת פעילותה, (ת/1) היא לא אמרה דבר באשר לביטול הצעת הפרס. העמותה גם התנהגה לאחר מכן בצורה גלויה המעידה על המשך באותה דרך" (פסקה 25 לפסק הדין, הדגשה נוספה – י"ע). למעשה, את הטעם להשארת שלטי החוצות אנו מוצאים בעדותו של מנכ"ל העמותה איל בן ראובן. על פי עדותו, לקראת סגירת העמותה, אביו של מג'די חלבי פנה אליו בבקשה להשאיר את שלטי החוצות תלויים למשך תקופה קצרה "מטעמים הומניטריים". המנכ"ל החליט להיעתר לבקשה והורה להשאיר את השלטים "לעוד מספר שבועות" בלי לעדכן גורמים ברשויות המדינה (עמ' 15-14 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אני סבור כי לא הוטלה על המדינה חובה לפרסם הצהרה פומבית על פקיעת הצעת הפרס, וקל וחומר שלא עמדה למדינה חובה לפרסם זאת בשלטי חוצות, כדי להוביל לפקיעת ההצעה.