25. לסיכום נקודה זו: הודעת העמותה בדבר הפסקת פעילותה עומדת בדרישת השקילות התוכנית והצורנית, כך שיש לראותה כחזרה מהצעת הפרס שהביאה לפקיעת ההצעה. בנוסף, אף אם נאמר כי נוצר מצג כלפי המערערים, אין מדובר במצג מטעם המדינה, כי אם במצג מטעם העמותה, שביניהן מתקיימים יחסי שליחות.
חיוב המדינה מכוח דיני השליחות?
26. למרות האמור לעיל, וחרף מסקנתנו כי ההצעה פקעה, אני נכון להמשיך להתקדם בדרכנו ולבחון אם חובתה של המדינה לשלם את הפרס למערערים עשויה לנבוע מהוראותיו של חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות), על אף שהשליחות הסתיימה בתחילת שנת 2012, עם הפסקת פעילות העמותה. עודנו באים
--- סוף עמוד 68 ---
לדון בכך, ונוכח מורכבותו של המקרה שבפנינו, אזכיר את הערתו של הנשיא שמגר על הקושי בהכרעה בינארית לפי דיני השליחות:
"יושם נא לב כי הקצאת הסיכונים בדיני השליחות הינה הקצאה קשיחה – הסיכון נופל על השולח או על הצד השלישי. כשלעצמי אני סבור כי ספק אם הקצאת סיכונים קשיחה זו מוצדקת. טול מקרה בו שני ה'מועמדים' לנטילת הסיכון (השולח והצד השלישי) היו רשלנים – מדוע ייפול כל הנטל על כתפי אחד מהם בלבד (הצד השלישי)? לטעמי, מדיניות משפטית ראויה היא זו המאפשרת, במקרים מסוימים ומוגדרים, הקצאה של נטל הסיכון מקום בו שני הצדדים כאחד נפגעים שלא כדין. זו המגמה הראויה בכל המשפט האזרחי, לרבות בדיני השליחות" (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 812-811 (1994)).
וראו גם אהרן ברק חוק השליחות כרך א 822 (1996) (להלן: ברק).
27. ולענייננו. נוכח הטענה האפשרית של המערערים כי לא ידעו על הפסקת השליחות של העמותה, עלינו להיזקק להוראת סעיף 15(ב) לחוק השליחות:
סייגים לסיום השליחות
15. (א) כל עוד לא ידע השלוח על סיום השליחות, זכאי הוא כלפי השולח לראותה כנמשכת.
(ב) לא ידע הצד השלישי על סיום השליחות, זכאי הוא לראותה כנמשכת; ואם השלוח ידע על סיומה, זכאי הצד השלישי גם לברירה הנתונה לו בסעיף 6(ב).
[סעיף 6(ב) לחוק השליחות שעניינו בפעולה ללא הרשאה מאפשר לצד שלישי שלא ידע כי השלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו].
בית משפט קמא הזכיר ואף ציטט את סעיף 15 לחוק השליחות (בפסקה 23 לפסק דינו) אך לא השלים את הניתוח המשפטי בכיוון זה. הוראת הסעיף נועדה לספק הגנה לצד שלישי שלא ידע שהשליחות הסתיימה, ו"כאשר רואה הוא את השליחות כנמשכת, התוצאה היא כי קמות לו חובות וזכויות כלפי השולח" (דנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג, פ"ד מט(5) 314, 328 (1996) (להלן: דנ"א מיטלברג)). לכאורה יש בכך כדי להועיל למערערים, ולפתוח עבורם מסלול תביעה כספית ישירות נגד המדינה על