הנה כי כן, איזון האינטרסים בין הצד השלישי לבין השולח, נעשה תוך מתן משקל לשני יסודות מצטברים: הסתמכות הצד השלישי ותרומתו של השולח לידיעתו של הצד השלישי בדבר קיומה של השליחות.
31. אשר ליסוד ההסתמכות – לא בכדי, רובה ככולה של הפסיקה בנושא סעיף 15(ב) עוסקת במצב של "תאונה משפטית", או מקום בו הצד השלישי הסתמך ושינה את מצבו, למשל, נטל סיכון מסוים. בנסיבות אלה, ניתן משקל לאינטרס ההסתמכות של הצד השלישי. כך, בפסק הדין בערעור בעניין מיטלברג, השופט חשין נותן משקל לכך שהבן "לא שינה מצבו, כי צד שלישי לא בא אל הבית". מנגד, בפסק הדין בדיון הנוסף בעניין מיטלברג, השופטת שטרסברג-כהן נותנת משקל להסתמכות של הבן על ההתחייבות שניתנה לו: "השלוח שינה מצבו כשלוח וכבעל הזכות מכוח ההתחייבות, על ידי ביצוע רישום הנכס על שמו". השופט חשין, שנותר במיעוט, מדגיש כי "שאלת
--- סוף עמוד 72 ---
הביטחון ומהימנות הרישום בספרי המקרקעין תתעורר מקום שהמדובר הוא בצדדים שלישיים 'אמיתיים' שקנו זכויות קניין בתיתם אמון ברישום המקרקעין", כלומר, רק במצב בו צד שלישי הסתמך. ובמקרה אחר, מציין בית המשפט כי "במקרה דנא, ניתן לייחס למרדכי אחריות מסוימת ביצירת מצג השווא, בשל העובדה שחתם על ייפוי-כוח כללי, ובכך ייצר סיכון לצדדים שלישים המסתמכים על אותו ייפוי-הכוח" (ע"א 2599/13 הרמן נ' עלדור, [פורסם בנבו] בפסקה 29 (3.9.2015) (להלן: עניין הרמן). אציין כי באותו מקרה נקבע כי אין הצד השלישי יכול להסתמך על מצג השליחות ובקשה לדיון נוסף נדחתה - דנ"א 6345/15 הרמן נ' עזבון המנוח מרדכי רשקס ז"ל, [פורסם בנבו] בפסקה 14 (24.9.2015)). ניתן אפוא לומר כי כעומק ההסתמכות כך נטיית בית המשפט להגן על הצד השלישי באופן שיתאפשר לו לראות את השליחות כנמשכת.
32. אשר ליסוד יצירת הידיעה על אודות השליחות, כך נאמר בעניין אוחנה:
[...] כאשר שולח יוצר מצג בפני צד שלישי כאילו הוא מרשה לשלוחו לבצע פעולה משפטית בשמו, אך למעשה אין הרשאה כאמור, השולח ייאלץ לשאת גם הוא בסיכון זה, והצד השלישי יהיה רשאי לראות את הפעולה כתקפה גם כלפי השולח.
[...] להתנהגותו של השולח כלפי הצד השלישי נודעת משמעות רבה. ככל שהשולח היה מעורב יותר ביצירת הציפייה והידיעה של הצד השלישי בדבר קיומה של השליחות והיקפה – כך תגבר הנטייה להטיל עליו אחריות על כך שהצד השלישי לא ידע על חריגת השלוח מההרשאה [...]