בתגובה לחוות דעתו של חברי השופט הנדל, אבהיר כי אינני דורש "מפגש ודאויות" אלא נצמד לדרישה להוכחת "מפגש רצונות": המערערים לא היו צריכים לומר שהם משוכנעים שמצאו את גופתו של מג'די חלבי. ניתן להסתפק באזכור של אפשרות כזו, ואם היא היתה מתבררת כנכונה – הם היו זכאים לפרס (בהתעלם ממסקנתנו כי ההצעה כבר פקעה). ואולם, המערערים לא יצרו קשר עם העמותה ואף לא טענו כי הם ניסו לעשות זאת בתוך זמן סביר. נזכיר כי העמותה הפסיקה לפעול תשעה חודשים קודם, ויש לכך חשיבות גם לעניין הקיבול, שהרי עיקר חשיבותו של גילוי הרצון הוא כלפי המציע. אשוב לנקודה זו בהמשך, אך קודם אוסיף ואציין כי גם אם המערערים כלל לא היו פונים לעמותה – עדיין היה ניתן לראות בהתנהגותם משום קיבול להצעה, אילו רק היו מזכירים את האפשרות שאולי מדובר בשרידי גופתו של מג'די חלבי. בנסיבות הדרמטיות של הגילוי, אין לצפות כי אפשרות זו היתה מועלית על ידם בשיחה הראשונית למוקד המשטרה, אך הם יכלו לומר זאת לשוטרים שהגיעו לשטח, ולא עשו זאת. גם בימים שלאחר מכן – המערערים לא פנו לגורם שלטוני כלשהו: לא לעמותה, לא למשרד הביטחון ולא למשטרה. לאחר מציאת הגופה, אברהים מצוטט בתקשורת, מבלי להזכיר את הפרס, וגם ההתבטאויות של חאדר ברשתות החברתיות לא כוללות התייחסות כלשהי לאפשרות שהוא יזכה בפרס.
--- סוף עמוד 87 ---
הפנייה היחידה של המערערים לרשויות היתה בשיחה למוקד החירום של המשטרה, באופן שלא חורג מהמנגנון הרגיל של אכיפת החוק (השוו לפסק דין Nash v. Rogers שהוזכר לעיל). לא בשלב זה ולא לאחר מכן, המערערים נקטו פעולה כלשהי שניתן להבין ממנה שהדיווח שלהם חורג מדיווח רגיל למשטרה על ממצא חשוד. טענתם כי הם שיערו שמדובר בגופתו של מג'די חלבי ואולי הם זכאים לפרס, נסמכת על היסקים עקיפים מתוך התבטאויות ברשתות החברתיות וכניסה לערך של העמותה בוויקיפדיה, אך התנהגות זו מעידה לכל היותר על אומד דעתם הפנימי ולא על גילוי דעת חיצוני כלפי המציע או כלפי רשות מרשויות המדינה.
52. הצגתי מספר אפשרויות שהיו יכולות להספיק לצורך הכרה בקיבול הצעת הפרס, אך המערערים לא פעלו באף אחת מן הדרכים הללו. כפי שציינתי, ההנחה העובדתית היא שהמערערים כנראה העלו בדעתם את האפשרות שמדובר בגופה של חלבי, ברם, "קבלה איננה עניין שבלב. על מנת שקבלה תוכר היא טעונה גילוי חיצוני" (עניין רוזנר), והמערערים לא עשו פעולה שניתן לראותה כקיבול של ההצעה עד לאחר הפרסום הרשמי על זיהוי הגופה. רק בשלב זה הם פנו בשיחת טלפון ללשכת שר הביטחון (בתאריך לא ידוע) ורק ביום 25.10.2012 (למעלה מחודש לאחר האירוע) – הם פנו למשרד הביטחון ולעמותה בדרישה לקבל את הפרס.