--- סוף עמוד 90 ---
לעמותה ולא זוכים למענה טלפוני, הם היו צריכים להתמודד עם השינוי העובדתי במצב. פנייתם למשטרה, היינו לשולח ולא לשלוח, מרחיקה אותם מגדרי הצעת הפרס. דברים אלה מחברים אותנו לחלק הראשון של הדיון שעסק בפקיעת ההצעה: כפי שהוסבר, משעה שהעמותה הודיעה על הפסקת פעילותה – פקעה ההצעה; ממילא, בעת שהמערערים מצאו את הגופה, לא זו בלבד שהם לא ביצעו בפועל קיבול של ההצעה באמצעות יצירת קשר עם העמותה, אלא שלמעשה הם לא יכלו לבצע קיבול של ההצעה, שכן העמותה כבר הפסיקה את פעילותה.
התחייבות חד צדדית
57. עד כה צעדתי בנתיב החוזי, וגם כאשר הוא הצטלב עם דוקטרינת ההתחייבות החד-צדדית, הישרתי מבט ולא סטיתי למחוזות אלה. כעת עליי להידרש לשאלה אם המערערים זכאים לקבל את הפרס לא מכוח דיני חוזים אלא במסלול החלופי, בדרך העוקפת שמייתרת את דרישת הקיבול.
נוכח טענתם של המערערים, בית המשפט המחוזי נדרש לאפשרות זו בפתח פסק דינו וקבע כי הדוקטרינה טרם אומצה במשפט הישראלי. השופט הנדל התייחס לכך בהרחבה יחסית, לרבות התייחסות לשיטות משפט אחרות, ועמד על מורכבות הסוגיה. ביחס למשפט הישראלי צויין כי "הדין המצוי, על פניו ומבלי לטעת מסמרות, תואם יותר את הגישה שאין להכיר ב'התחייבות חד צדדית' בהקשר של הצעה לציבור, אפילו המציעה היא רשות" (פסקאות 15-12). השופט הנדל קיבל את עמדתם של המערערים במסלול החוזי ולכן היה בידו להותיר את ההכרעה "לעת מצוא". מכיוון שלדעתי הדין החוזי אינו מקים עילה לקבלת הערעור, נדרשתי להביע עמדה ברורה בעניין תחולתה של דוקטרינת ההתחייבות החד-צדדית, ולמעשה עמדתי דומה לעמדתו של חברי. הדוקטרינה לא אומצה במפורש בחוק הישראלי, כפי שהיה ראוי לשיטתם של המצדדים בה (לרנר, עמ' 252), והמערערים גם לא הציגו תקדים לכך בפסיקה. לכל היותר ניתן לזהות רמזים ו"סימני דרך" שמכוחם ניתן לבסס את הדוקטרינה במשפט הישראלי, אך הדבר לא נעשה עד כה. ייתכן שראוי להכיר בתחולתה של הדוקטרינה, אבל רצוי שמהלך כזה ייעשה בחקיקה, וגם אם הוא ייעשה באמצעות פיתוח פסיקתי, אינני סבור כי המקרה הנוכחי מתאים לכך.
--- סוף עמוד 91 ---
58. המקור העיקרי שהציעו המערערים לצורך החלת הדוקטרינה במשפט הישראלי הוא סעיף 61(ב) לחוק החוזים: "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין בשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". הוראת הסעיף מאפשרת להחיל הסדרים שונים שנקבעו בחוק החוזים על פעולות חד-צדדיות (ראו, לדוגמה: ע"א 1117/06 חברת אלקודס קורפוריישן נ' יורשי המנוח מוחמד עלי עבד אלרחמן, [פורסם בנבו] בפסקה 23 (14.4.2010); ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי, [פורסם בנבו] בפסקה 10 (19.11.2007)). טענתם של המערערים היא שונה ומרחיקת לכת: הם אינם מציעים להחיל הסדר מסויים על התחייבות חד צדדית אלא ליצור מכוח הוראת הסעיף מסלול עוקף לדיני החוזים. אינני סבור כי סעיף 61(ב) מאפשר מהלך כזה, וכבר עמד על כך פרופ' טדסקי, כי סעיף זה בחוק החוזים: