70. בחזרה לענייננו. אינדיקציות נוספת לכך שדיאנה הפכה לבעלים במחצית מכלל זכויות העסק ניתן למצוא במכתבו של ב"כ של ויויאן, עו"ד אסף לאור, מיום 11.6.14, אשר נשלח לב"כ חלפון ובמסגרתו הועלו שלוש אופציות לפירוק השותפות שבין הצדדים במסגרת חברת דיטיילס, כאשר במסגרת האופציה הראשונה הוצע המתווה הבא: "מרשתי תרכוש את חלקה של מרשתך בחברה ובחנויות לרבות מלאי ומוניטין החנות תמורת הסך של 110,000 ₪" (מוצג ת/9).
71. כלומר, עינינו הרואות כי גם כהן עצמם סברו, ובזמן אמת, כי לדיאנה זכויות במחצית העסק, לרבות במלאי ובמוניטין, והם הציעו לרכוש זכויות אלה על מנת לפרק את השותפות, ודברים אלה עולים כדי הודאה הרורה בזכויותיה של דיאנה במחצית מהזכויות בעסק.
72. בהקשר זה יצוין כי כהן טענו במסגרת סיכומיהם כי מכתב זה הוא בבחינת מצג שווא, היות שב"כ של כהן שכתב את המכתב נשכר לפרק זמן קצר וכתב מכתב מבלי להכיר את הפרטים לעומקם, וכי ממילא נכתב במכתב זה כי אין בו כדי לפגוע בזכויות לפי הסכם, וכי מכתב זה לא גולה במסגרת הליכי גילוי המסמכים.
73. בכל הכבוד, אין ממש בטענותיהם של כהן. מושכלות יסוד הן כי שלוחו של אדם כמותו, ודאי כאשר מדובר בנסיבות שבהן עורך דין מייצג צד במסגרת סכסוך ושולח מכתב מטעמו לב"כ של הצד שכנגד וזאת לאחר פגישה שערכו בנושא, שכן בראשית המכתב נכתב "בהמשך לפגישתנו, להלן הצעות מרשתי לפירוק השותפות, כדלקמן..". כלומר, עו"ד לאור נפגש עם עו"ד רוטברט על מנת לדון בדרכים לפירוק השותפות שבין הצדדים בהתאם להצעות שהציעה ויויאן ("הצעות מרשתי לפירוק השותפות").
74. כמו כן, במסגרת סעיף 57 לכתב התביעה שכנגד, טענה ויויאן כי לאחר שליחת מכתבה ביום 10.6.14 שבו הציעה לפרק את השותפות, היא "שבה ופנתה באמצעות באמצעות באי כוחה והציעה הצעות לסיום המחלוקות בדרכי שלום...", ובמילים אחרות, ויויאן מנסה לאחוז במקל משני קצותיו במובן זה שכשהדבר מתיישב עם גרסתה לאירועים, אזי היא מתייחסת לעו"ד לאור כאל בא כוחה, אשר באמצעותו ניסתה ליישב את המחלוקות, אולם כאשר תוכן מכתבו של עו"ד לאור איננו מתיישב עם גרסתה, אזי מדובר בעו"ד שנשכר לפרק זמן קצר ושלא היה מעורה בפרטים...
75. בנסיבות אלה, ומשעה שלא נטען כי עו"ד לאור פעל על דעת עצמו או כי כלל לא הוסמך לייצג את כהן או לשלוח את המכתב, אזי אין מקום לקבל את טענות כהן והתנערותם מהאמור במכתב ששלח בא כוחם היא בבחינת חוסר תום לב.