178. כהן בעדותם טענו כי אינם יודעים בכלל למה הכוונה "פועלה העודף" והסכום של 230,000 ₪ שולם עבור הוצאות שפטרול נשאה בהן עד אז ובכל מקרה לא עבור פועלה העודף של ויויאן. נדמה כי אפשר לראות זהות מסוימת בין הגדרת התשלום כמשולם עבור ההוצאות של פטרול עד אותו מועד ולבין הגדרתו כמשולם עבור פועלה העודף של ויויאן בעבר. לפיכך, השאלה הגדולה היא איזה חלק מהסכום שולם עבור העבר ואיזה עבור העתיד.
179. שעה שרק חלק מהסכום הנ"ל שולם עבור פועלה העודף של ויויאן בעתיד, אולם ההסכם לא קבע איזה חלק וגם רפי עצמו לא ידע לומר, אין מנוס מהמסקנה כי לא הוכח הסכום ששולם עבור העתיד. נסיבות אלה, בית המשפט לא מוסמך להחליט על סכום לפי אמדנא דדיינא, שכן אין לבית המשפט פרמטר כלשהוח לפיו יחליט על כך, בפרט שרפי עצמו לא ידע לומר.
180. נראה לכאורה כי ניסוח התשלום המדובר של 230,000 ₪ בהסכמים מחד כהחזר הוצאות ומאידך עבור פועלה העודף של ויויאן בעבר ובעתיד, אפשר ונולד מסיבות של תכנון מס שהגה רפי ומכל מקום, אין לו להלין אלא על עצמו, אם כך בחר להגדיר את התשלום ולא בצורה ברורה יותר, כגון איזה חלק משולם עבור רכישת מחצית העסק ואיזה חלק עבור שעות עבודה עודפות של ויויאן לעתיד ולאיזה תקופה לעתיד.
181. לפיכך, דינאנה וחלפון אחזקות אינם זכאים לקבל חזרה סכום כלשהו ממתוך הסכום של 230,000 ₪. לגבי הסכום של 50,000 ₪, ברי כי אינם זכאים לקבל החזר שלו וזאת שעה שנקבע בהסכם הניסיון בסעיף 5 שהוא משולם עבור פועלה העודף של ויויאן במיזם והוצאות שהיו לה בעבר ובסעיף 25 כי הסכום לא יוחזר.
182. חלפון עתרו במקביל לקבל סעד של פיצויי קיום בסך של 144,000 ₪ עבור אובדן רווחים ל-24 חודשים.
183. לבד מכך שלא ניתן לקבל גם סעד של השבה וגם סעד של פיצויי קיום ובעניינינו, גם מה ששולם על ידי דיאנה כדי לרכוש את מחצית העסק וגם פיצויי קיום של אובדן הכנסות ל-24 חודש שלאחר פירוק השותפות בפועל, וזאת גם לו הייתי קובע כי ויויאן הפרה את הסכם השותפות, הרי ברור שעל רקע קביעתי שלפיה לא הייתה הפרה של ההסכמים מצד כהן, חלפון אינם זכאים לפיצויי קיום כלשהם כפי שאינם זכאים לסעד של השבה.
184. כפי שיפורט להלן, הסעד היחיד שחלפון זכאים לו, לבד מהשבת מחצית ההלוואה שרפי נתן לחברה, הנו תשלום מחצית שווי העסק.
תשלום סכום ע"ס 100,000 ₪ בעד מחצית משווי הציוד, המלאי והמוניטין
185. במסגרת תביעתם תבעו חלפון גם סכום ע"ס 100,000 ₪ אשר לטענתם "מהווה מחצית משווי הציוד, המלאי והמוניטין שהנתבעים לקחו לעצמם" (סעיף 5.3 לכתב התביעה).
186. כפי שכבר פורט לעיל בהרחבה, דיאנה הפכה לבעלים של מחצית שווי הזכויות מכל מין וסוג בעסק.