262. לאה רבינוביץ שיק חוזר 4,034 ₪ - צורפנה אסמכתא לכך שהשיק חזר. לא צורפה אסמכתא לכך שויויאן שילמה את השיק הזה בדרך אחרת. לפיכך, התביעה נדחית פה.
263. אשכולות השקעות וייזום – 6,700 ₪ - לא צורפה כל אסמכתא לתשלום. התביעה נדחית.
264. תשלומי ארנונה מאי ויוני 2014 – צורפה דרישת תשלום לפיה ה.ק. לא כובדה ביום 3.6.14 בסך 1,958 ₪. ויויאן לא צירפה הוכחה לתשלום דרישת התשלום המדוברת, אולם מאחר ומדובר בחוב ארנונה וויויאן המשיכה להחזיק בנכס והדעת נותנת כי לעירייה אין כל סיבה לוותר על חוב זה וחלפון אינם טוענים כי שילמו אותו, כי אז סביר להניח כי ויויאן שילמה את החוב ועל כן אני מאשר סכום זה.
265. שילה תיקים – 12,000 ₪ - צורף תצהיר של שילה כהן במסגרת נספח 22 לתצהיר ויויאן שלפיו היה חוב של 12,000 ₪ בגין פריטים שסופקו לחנות. המצהירה מציינת כי ויויאן בסופו של דבר שילמה לה את כל החוב במזומן ובתשלומים. דא עקא, העדה לא התייצבה להעיד. בא כוח כהן ביקש שייקבע דיון נוסף לשמיעתה ולשמיעת עדה נוספת שלא התייצבה, והגדיר אותן עדים חשובים, אולם חרף זאת לא הגיש בקשה בעניין זה, כפי שהוריתי לו לעשות, אם יחליט כי כהן אכן עומדים על עדות העדים הללו. מכאן שתצהיר של הגב' שילה כהן לא יכול להיחשב כראיה. בהעדר ראיה ממשית אחרת לבד מהצהרה סתמית וכללית של ויויאן, סבורני כי לא ניתן לאשר סכום זה.
266. חוב לתמם רחל עבור פריטים שנרכשו בפריז לחנות ועבור דירנה אישית – 2094 ₪ - הוכח על ידי אסמכתאות בדבר הפקדת התשלום בחשבונה של תמם רחל.
267. שי יעקב אריזות חוב בסך 3,300 ₪ - לא צורפה כל אסמכתא לתשלום חוב זה או קיומו. לפיכך, התביעה נדחית כאן.
268. פניקס ביטוח 999 ₪ שיק שסורב ושולם – לא צורפה כל אסמכתא לקיומו של החוב או לתשלומו. התביעה נדחית.
269. חוב טלפון וחשמל בסך 1,800 ₪ - לא צורפו אסמכתאות כלשהם. התביעה נדחית.
270. צביקה ספק תכשיטים – 2,695 ₪ - לא צורפו אסמכתאות כלשהן. התביעה נדחית.
271. אופנת תוכנה – 2,500 ₪ - צורף המכתב המדבר על ביטול עסקת האשראי על ידי רפי, אשר הביאה לכך שהוחזרו לרפי 2,008 ₪ מתוך 3,443 ₪, אולם כפי שיפורט להלן בהמשך פסק הדין, ההחזר יצר מצב שבו רפי שילם עבור השירותים עד חודש יוני כולל ועל כן אין לחלפון כל חוב כלפי ויויאן בעניין זה.
272. אליצה דבליס ספקית בגדים מאיטליה 2,209 ₪ שיק שחזר ביום 18.5.14 – צורף צילום שיק שעליו נרשם בכתב יד "מבוטל". לא צורפה כל אסמכתא לתשלום השיק על כן התביעה נדחית.
273. שמירה כהלכה 450 ₪ סורבה (הכוונה כנראה להמחאה שסורבה) מחודש מאי 2014 – לא צורפה גם כאן כל אמסתכא. התביעה נדחית.
274. מי עדן 300 ₪ - לא צורפה אסמכתא לתשלום וגם לא צוין לאיזה חודש הסכום מתייחס.
275. התוצאה הנה כי מכל הסכומים שפורטו, הוכח בסה"כ סכום כולל של 18,855 ₪. מאחר וויויאן חייבת במחצית חובות העסק, הסכום שעל דיאנה וחלפון אחזקות לשלם לויויאן ופטרול בגין הסכום הנ"ל עומד על מחציתו, היינו 9,428 ₪.
פיצוי כספי ע"ס 50,000 ₪ בגין נטילת פריטי לבוש, אריזות ותכשיטים ע"י דיאנה
276. במסגרת תביעתם עתרו כהן לחייב את דיאנה לשלם להם פיצוי כספי ע"ס 50,000 ש"ח בגין נטילת פריטי לבוש, אריזות ותכשיטים. לטענתם, דיאנה נטלה לעצמה פריטים מהחנות מבלי לשלם עבורם בתואנה כי בכוונתה למכור אותם, אולם לא שולם דבר וחצי דבר בעד פריטים אלה.
277. מנגד, הכחישו חלפון טענות אלה וטענו כי מדובר בטענות סתמיות המתייחסות לסכום סתמי וכי כהן לא פירטו כיצד הגיעו לסכום זה.
278. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי למעט נושא השקיות שלגביו יש לחייב את דיאנה לשלם לויויאן 4,500 ₪, כפי שעוד יפורט, הרי שדין התביעה ביחס לפרטי הלבוש והתכשיטים שניטלו לכאורה על ידי דיאנה – להידחות.
279. בצדק טענו חלפון כי כהן לא הציגו פירוט בדבר אותם פריטי לבוש ותכשיטים שנטלה לכאורה דיאנה מבית העסק, וכפי שכבר ציינתי לעיל, הרשימות בכתב יד שצירפו כהן (נספח 3 לתצהיר ויויאן) אינן ברורות ולא ניתן לדלות מהן מסקנה ממשית בדבר חובותיה של דיאנה, לכאורה, כלפי בית העסק בגין פריטים כאלה ואחרים.
280. עם זאת, בכל הנוגע לטענה שלפיה דיאנה נטלה מהחנות כאלף שקיות שעלותן 4.5 ₪, סבורני כי דין התביעה בהקשר זה להתקבל.
281. דיאנה נחקרה על נושא זה והודתה כי קיימות ברשותה שקיות של דיטיילס, אך טענה כי אינה יודעת כמה שקיות נמצאות ברשותה (פרוט' 11.5.17, עמ' 20, 22-23); כמו כן, כאשר נשאלה האם היא יודעת ששקית עולה 4.5 ₪ וכי מצויות ברשותה 1,000 שקיות, השיבה: "לא היה מקום בחנות. אחרי שהחליפה את המנעול אתה רוצה שאביא את השקיות. הם לא ביקשו את השקיות. המסרונים בקשר לשקיות אחריות (צ"ל אחרות – י"ד) שהבאתי. אני לא סבל של אף אחד. גם מתי שאמרו לי הבאתי שקיות. השקיות עדיין אצלי לא שרפתי אותם" (פרוט' 11.5.17, עמ' 20, ש' 26-29).
282. הגם שדיאנה העידה כי איננה יודעת כמה שקיות קיימות ברשותה, הרי שכאשר הטיחה בה ב"כ של כהן במסגרת חקירתה הנגדית כי קיימות ברשותה 1,000 שקיות, דיאנה לא הכחישה מספר זה ולא טענה כי מדובר במספר מוגזם או כי בדקה ומצוי ברשותה מספר נמוך יותר של שקיות, אלא רק הסבירה מדוע השקיות נמצאות ברשותה ומדוע לא השיבה אותן לחנות.
283. בנסיבות אלה, סבורני כי די בכך כדי לחייב את דיאנה בשווי השקיות המצויות ברשותה ושלטענת כהן עלותן 4.5 ₪ ליחידה, ובסך הכל 4,500 ₪ עבור 1,000 שקיות וכך אני מורה.
284. לפיכך, למעט החיוב בעד האריזות שנותרו בידיה של דיאנה ושקבעתי כי עליה לשלם לכהן את תמורתם ע"ס 4,500 ש"ח כאמור, רכיב זה של התביעה הנוגע לנטילת פריטים ותכשיטים מהחנות על ידי דיאנה לכאורה, נדחה, אפוא.
פיצוי בגין אי עבודתה של דיאנה בחנות ע"ס 144,000 ש"ח
285. עוד יצוין כי במסגרת כתב התביעה שכנגד, טענו כהן כי דיאנה הפרה את התחייבותה לפעול כדי להשיא את רווחי החנות ולעבוד בה יחד עם ויויאן, וגרמה לכך שויויאן נאלצה לעבוד ימים ולילות לבדה בעסק. בהתאם לכך, טענו כהן כי "בגין ראש נזק זה ועל בסיס משכורת חלקית בלבד זכאית הנתבעת לפיצוי בגין אי עבודת הנתבעת בהתאם להסכם בסך של 144,000 ש"ח" (סעיף 74 לכתב התביעה שכנגד).
286. דא עקא, סכום זה אינו נזכר בפרק ו' לכתב התביעה שכנגד, אשר מסכם את "הסעדים הנתבעים" במסגרת התביעה שכנגד, שם לא צוין הסכום הנ"ל אשר אינו מהווה חלק מהנזקים הנטענים באותו פרק.
287. אוסיף כי גם אין כל התייחסות לסכום זה במסגרת סיכומיהם של כהן, ולמעשה לא ברור האם כהן ביקשו לכלול ראש נזק זה במסגרת תביעתם או שמא מדובר בטעות שהשתרבבה לכתב התביעה שכנגד ומכל מקום העדר אזכור הדבר בסיכומים מהווה זניחת הנושא ודי בכך כדי לדחות את התביעה בהקשר זה.
288. אולם גם לגופו של עניין וכפי שכבר צוין לעיל, ההסכמים בין הצדדים לא הסדירו את חלוקת העבודה בין השותפות ואת שעות העבודה שהיה על כל אחת מהן לעבוד בחנות, וגם מטעם זה, לא ניתן לומר כי דיאנה הפרה את ההסכמות שבין הצדדים, שכן כאמור לא היו הסכמות קונקרטיות בנושא זה.
289. יתרה מכך – דווקא ברור מההסכמים כי היה על דיאנה לעבוד פחות וזאת לנוכח ההסכם בדבר פועלה העודף של ויויאן בחנות שבגינה אף שולמו חלק (בלתי ידוע כמה בדיוק) מהסכומים על ידי חלפון. על כן לא הוכחה ממילא זכאות של ויויאן לקבל תשלום כלשהו מאת דיאנה בשל עניין זה.
290. לאור האמור, גם בהקשר זה התביעה נדחית.
פיצוי כספי ע"ס 150,000 ₪ בגין שלושה פרסומי לשון הרע בקשר עם הפקדת שלש המחאות ע"י רפי
291. עילת תביעה נוספת שמכוחה תובעים כהן את רפי עניינה בפרסומים לכאורה של שלושה פרסומי לשון הרע בדמות גרימה במכוון על ידי רפי לסירוב שלושה שיקים (ס' 75 לכתב התביעה שכנגד וכן סעיף 100).
292. ביתר פירוט, כהן טוענים כי רפי הפקיד שלושה שיקים בחשבון החברה, הגם שידע כי בוטלה מסגרת האשראי בחשבון וזאת במטרה להביא להגבלת החשבון (סעיף 53 לכתב התביעה שכנגד). מדובר ששלושה שיקים שקיבל רפי מהחברה במסגרת סדרה של שיקים, לצורך החזרת סכום ששילם בכרטיס האשראי שלו עבור שירותי תוכנה לחברה.
293. בהתאם לכך, עותרים כהן לחייב את רפי בתשלום פיצוי בגין שלושת פרסומי לשון הרע הנטענים הנ"ל ע"ס של 50,000 ש"ח עבור כל פרסום (שיק) וזאת בהתאם לסעיף 7א(א) לחוק איסור לשון הרע המאפשר פסיקת פיצוי בגין פרסום לשון הרע ללא הוכחת נזק.
294. מנגד טוענים חלפון כי טענותיהם של כהן אינן אלא סילוף מכוון של העובדות, שכן רפי שילם במקום דיטיילס לחברת שירותי המחשב והתשלום בוטל בנסיבות שבהן ויויאן השתלטה על החברה ונישלה את חלפון מזכויותיהם. לפיכך, ההמחאות שהופקדו בסכום ע"ס 344 ש"ח כל אחת, הופקדו ע"ח החזר ההלוואה שדיטיילס הייתה חייבת לרפי, והיות שבחשבון הבנק של דיטיילס לא היו כספים במועד הרלוונטי, אזי החשבון הוגבל, אולם לטענת רפי ההמחאות הופקדו על מנת שייפרעו ולא על מנת שחשבונה של דיטיילס יוגבל.
295. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שבתיק, נחה דעתי כי דין התביעה בהקשר זה להתקבל באופן חלקי ביותר.
296. ההמחאות נמסרו לרפי לפי גרסתו הוא, לצורך החזר הסכומים שהוא שילם ביום 1.2.14 בכרטיס האשראי שלו, עבור שירותי התוכנה, בסך כולל של 3,443 ₪, בעשרה תשלומים עבור תקופה של שנה.
297. הוכח ממכתב חברת התוכנה מיום 16.11.14 נספח 7 לתצהיר עופר, כי לאחר שרפי ביטל את העסקה הנ"ל שעמדה על 3,443 ₪, חברת התוכנה החזירה לו 2,008 ₪ מתוך הסכום הנ"ל, כך שרפי קיבל החזר על הסכומים ששילם עבור התקופה שלאחר הפסקת הפעילות של השותפות בחודש יולי 2014. עובדה היא שחלפון אינם תובעים כל החזר בגין עניין זה.
298. בנסיבות כאמור, רפי שילם 1,435 ₪ והיה רשאי להגיש לפירעון המחאות שקיבל בסכום הנ"ל בלבד ואת יתרת ההמחאות להשיב לויויאן. דא עקא, רפי בעצמו טוען כי הפקיד את ההמחאות הנ"ל (הוכחו שתיים בלבד ולא שלוש – ראה דף החשבון נספח 8 לתצהיר עופר שתי ההמחאות מיום 8.12.14 בסך של 344 ₪ כל אחת), ע"ח החזר ההלוואה שנתן לחברה בסך של מעל 33,000 ₪ ואשר בגינה ויויאן הייתה חייבת לו מחצית הסכום (ראה סעיף 53 לכתב ההגנה של חלפון לתביעה שכנגד).
299. אלא מה, שרפי לא היה רשאי להגיש לפירעון את ההמחאות הנ"ל, שקיבל לצורך החזר התשלומים ששילם עבור שירותי התוכנה, לצורך גביית חוב אחר בנושא ההלוואה. משקיבל רפי החזר של חלק מהסכום ששילם עבור התוכנה ונפרע דרך המחאות אחרות מאותה סדרה את חובה של ויויאן כלפיו עבור שירותי התוכנה לתקופה 1.2.14 עד 1.7.14, נפרע החוב הנ"ל והיה על רפי להשיב את יתרת ההמחאות לויויאן. הוא לא היה רשאי לעשות שימוש בחלק מהן לגביית חוב אחר.
300. משהגיש רפי את ההמחאות לפירעון שלא כדין, האם יש לראותו כמי שפרסם לשון הרע כלפי ויויאן?
301. לדידי, התשובה לשאלה זו היא חיובית. עם זאת, כפי שעוד יפורט, בנסיבות העניין, הסכום שיש לפסוק בגין הנזק שנגרם או בגין לשון הרע כפיצוי ללא הוכחת נזק, הנו נמוך ביותר, שכן לא הוכח כי נגרם נזק רציני לויויאן עקב כך.
302. הפסיקה כבר הכירה בכך שעיקול המוטל שלא כדין בחשבון בנק מהווה פרסום לשון הרע. ברור כי זאת צריכה להיות המסקנה גם לגבי הפקדת שיק שלא כדין. המפקיד שיק שלא כדין, לוקח סיכון, שאם השיק לא יכובד עקב כניסת החשבון לחוסר כיסוי מספיק בשל הפקדת השיק המדובר, ייחשב הדבר כלשון הרע.
303. במקרה דנא, בעקבות הסכסוך ומכתבה של ויויאן אל הבנק עוד בחודש יוני 2014, הבנק קבע כי לא יינתן עוד אשראי לחשבון. במועד שבו שתי ההמחאות המדוברות הוגשו לפירעון, 8.12.14, היה החשבון ביתרת פלוס של 110.68 ₪. הפקדת שתי ההמחאות גרם לחשבון להיכנס למינוס של 577.32 ₪. יום למחרת ויויאן ככל הנראה דאגה להפקדת סכום של 1,000 ₪ כדי להחזיר את החשבון לפלוס.
304. משהוכח כי רפי הפקיד ללא רשות את ההמחאות ויש קשר סיבתי מובהק בין ההפקדה לכניסת החשבון למינוס, הוכח כי רפי פרסם בכך לשון הרע אודות ויויאן, אשר מטבע הדברים, נאלצה לתת הסברים לבנק אודות המקרה, כאשר באופן עקרוני, מצב של משיכת המחאות מבלי שהמושך דואג לכך שבחשבון יש כיסוי, הוא מצב שבו המושך מוצג בצורה שלילית בפני הבנק. רפי לא הוכיח הגנה כלשהי שתפטור אותו כליל מתשלום פיצוי עבור כך.
305. עם זאת, בנסיבות העניין המיוחדות שיפורטו, אני סבור כי ה"נזק" שנגרם לויויאן הוא נזק מינורי ביותר, על הגבול של נזק של "מה בכך" ועל כן יצדיק פיצוי נמוך ביותר.
306. נתחיל מכך שויויאן לא הוכיחה כי ההמחאות הנ"ל נכנסו לרשימת המחאות שסורבו. מכתב ההתראה שהתקבל מאת הבנק ואשר צורף כנספח 10 לתצהיר עופר, הנו מחודש מאי 2014, הרבה לפני שהופקדו ההמחאות ואינו כולל אותן ברשימה הנזכרת במכתב. לא הומצא מתכב דומה או אחר המכיל את ההמחאות המדוברות. גם לא הוכח כי דבר סירוב ההמחאות נרשם בדו"ח כלשהו, כגון של חברת בי. די. אי. וכו'.
307. זאת ועוד, לא הוכח כי הבנק, אשר סירב לכבד את ההמחאות, פנה בטרוניה כלפי ויויאן בנושא או כי הדבר גרם נזק כלשהו ליחסי ויויאן עם הבנק. כאמור, למחרת היום כיסתה ויואין את יתרת המינוס שנוצר בחשבון ואשר עמד על מאות ₪ בלבד ונראה כי בכך בא לסיומה הפרשה.