פסקי דין

תא (ת"א) 40413-10-14 דיאנה חלפון נ' ויויאן כהן - חלק 7

26 מאי 2019
הדפסה

221. כך או כך, בין אם המשיכה ויויאן לעבוד עם אותם ספקים ובין אם לאו, אין ספק כי ויויאן לא פעלה לטובת דיטיילס, קיפחה את רפי כנושה בכך שפרעה את החובות כלפי יתר נושי החברה מלבד רפי וזאת שלא מתוך טעם ענייני בדמות הניסיון להציל את החברה (אלא כאמור בדיוק להפך). על כן, בנסיבות אלה, סבורני כי ויויאן אינה רשאית להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של דיטיילס ולטעון כי מדובר בחוב של דיטיילס שלא ניתן לגבותו ממנה.

222. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את ויויאן לשלם לרפי את מחצית הלוואות הגישור שהעמיד רפי לטובת העסק בסך 16,891 ₪.
טענות נוספות

223. אתייחס בקצרה למספר טענות נוספות שעלו במסגרת סיכומיהם של הצדדים.

224. במסגרת סיכומי כהן, נטענו שלל טענות בדבר הרחבת חזית, לרבות טענה כי יש למחוק את סיכומיהם של חלפון בשל כך. לאחר עיון, סבורני כי דין טענות אלה להידחות.

225. ראשית, יובהר כי לא כל טענה או פרט שלא צוין במסגרת כתבי הטענות מטעם הצדדים ושנזכר לאחר מכן בתצהיריהם עולה כדי "הרחבת חזית". אדרבא, תקנה 71(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי "כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן", ועל כן הרי שבהגדרה יופיעו בתצהיר טענות עובדתיות רבות שלא נזכרו בכתבי הטענות, שמטרתן להוכיח את טענות ההגנה או התביעה שכבר נטענו ואין הדבר עולה כדי הרחבת חזית. כך הדבר גם בתיק שלפניי.

226. כהן טענו כי טענת חלפון לפיה 230,000 ₪ הועברו לויויאן ולא לפטרול הנה הרחבת חזית.

227. דין טענה זו להידחות. חלפון טענו כי ויויאן נהנתה מהכספים היות שהיא ובעלה עופר הם בעלי המניות בפטרול שאליה הועברו הכספים ולא משום שהכספים שולמו במישרין לויויאן.

228. הדברים עולים גם מחקירתו הנגדית של רפי שבמסגרתה נשאל האם הכספים שולמו לפטרול ומתשובתו: "עד הגרוש האחרון, כל 230,000 ₪ וגם את ה-50,000 ₪" (פרוט' 11.5.17, עמ' 26, ש' 9-10). על כן, אין כל בסיס לטענה זו וודאי שאין מדובר בהרחבת חזית והיא נדחית, אפוא.

229. עוד טענו כהן כי טענת חלפון שלפיה הכספים ששילמו חלפון שולמו עבור עבודתה של ויויאן עולה כדי הרחבת חזית היות שהדבר לא נטען במסגרת כתבי הטענות.

230. דין הטענה להידחות. חלפון פירטו בכתב התביעה את הסכומים ששולמו לויויאן/פטרול במסגרת ההסכמים ובהמשך פירטו בעד מה שולמו סכומים אלה כשנוצרה מחלוקת ביחס לכך, כלומר מדובר בפירוט של הטענה שנטענה במסגרת כתבי הטענות ולא בטענה חדשה אשר מרחיבה את חזית המריבה. גי היה בכתב התביעה לטעון לתשלום הכספים וחלזכאות לקבלתם חזרה נוכח הפרת ההסכמים מצד ויויאן ובמסגרת הראיות להתייחס למטרת התשלומים כשהדבר הפך נחוץ בשל טענות כהן.

231. זאת ועוד, כהן טענו גם כי טענתם של חלפון שלפיה מחצית המלאי והציוד עברו לבעלותה של דיאנה עוד בתקופת הסכם הניסיון, מהווה הרחבת חזית. גם דין טענה זו להידחות. חלפון טענו בכתב תביעתם כי הם רכשו בעלות במחצית מהזכויות בעסק (למשל בסעיפים 3.23 ו-4.1 לכתב התביעה) ועל כן, אין ממש בטענת כהן בדבר הרחבת חזית.
שאלת חבותו של עופר

232. כהן טענו כי יש לדחות את התביעה כנגד עופר בהיעדר עילהף היות שעופר איננו חתום על ההסכמים וואינו צד להם ואך סייע לאשתו כבעלה.

233. כן טענו כי חלפון ייחסו לעופר ניהול בחנות ולשיטתם הדבר עולה כדי הרחבת חזית, שכן "אין לה (לטענה זו – י"ד) זכר בתביעה". טענת הרחבת החזית דינה להידחות, שכן מלכתחילה הגישו חלפון את תביעתם כנגד עופר וכבר בסעיף הראשון לתביעתם טענו כי עופר נטל חלק בניהול העסק: "התובעים מחד, והנתבעים 1-3 (עופר הוא הנתבע 2 – י"ד) מאידך, היו שותפים בחלקים שווים ביניהם בבעלות וניהול עסק לממכר בגדים ואביזרים בכיכר המדינה בתל אביב...".

234. עם זאת, דין התביעה כנגד עופר להידחות לגופה. אכן, עופר איננו צד להסכמים מושא התביעה ואינו חתום עליהם. לפיכך, עופר אינו שותף בשותפות. לפיכך, לא מצאתי כל עילת תביעה כנגדו.
שאלת אחריותם של בינגו ופרץ

235. ועתה לשאלת אחריותם של בינגו ופרץ. כאמור, חלפון טענו כי בינגו שימשה כחברת קש ופרץ שימש כאיש קש בהפעלת בית העסק, וכי הם שיתפו פעולה עם כהן בנישול חלפון מחלקם בעסק. כמו כן, טענו חלפון כי בינגו ופרץ הפרו את חובות האמון שחבה ויויאן כלפי חלפון משום שפעלו בשיתוף עם ויויאן, וכי בינגו ופרץ הם מעוולים בעוולת גרם הפרת חוזה כלפי חלפון. לפיכך, עתרו חלפון לחייב את פרץ ובינגו בכל הסכומים שנתבעו מכהן.

236. מנגד טענו בינגו ופרץ כי הם כלל לא היו צד להסכמים שבין חלפון לכהן ומשכך לא מתקיימת כל עילת תביעה נגדם; כי אין מקום לבצע הרמת מסך ולחייב את פרץ בחיוביה של בינגו (ככל שיהיו כאלה); וכי כל מטרת התביעה היא הפעלת לחץ פסול על הנתבעים.

237. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה כנגד פרץ להידחות וכנגד בינגו להתקבל ביחס לראש הנזק של מלאי ציוד ומוניטין בסך 100,000 ₪.

238. כפי שחלפון לא זכאים מכהן לקבל השבה של הסכומים ששילמו או אובדן רווחים, כך גם ודאי פרץ ובינגו, אולם האחרונים אינם חייבים בכך בכל מקרה, שכן הם לא היו צד להסכמים מושא התביעות שלפניי, ואין כל אינדיקציה בחומר הראיות לכך שמעורבותם בבית העסק החלה לפני חודש יולי 2014 שבראשיתו כאמור החלה ויויאן להפעילו מחדש ללא חלפון.

239. גם לא הוכחה כלפי פרץ או בינגו עילה של גרם הפרת חוזה, מקום שלא הם יזמו את הפעלת החנות, אלא הדבר קרה לאחר פרוץ הסכסוך בין השותפים ועקב פניית ויויאן אל אחיה בשל קשיים לממן את המשך הפעילות של החנות.

240. מנגד, בינגו המשיכה להפעיל את החנות תחת השם דיטיילס, כאשר מותג זה והעסק בשם זה, בחנות המדוברת, הייתה בבעלות גם של חלפון. ברגע שבינגו הפכה להיות בעלים של העסק, שכאמור מחציתו היה של חלפון, כפי שויויאן ופטרול חייבים לשלם לדיאנה וחלפון אחזקות את מחצית שווי העסק מכוח הסכם השותפות, הרי שבינגו חייבת בכך מכוח העובדה שהפכה בפועל לבעלי העסק ונהנתה מהמותג.

241. כאשר נשאל מר פרץ האם כל התרומה שלו לחברה התמצתה בכך שנתן לאחותו להפעיל עסק בשם דיטיילס ולהשתמש בגוף המשפטי ששמו בינגו, השיב בחיוב (פרוט' 6.5.18, עמ' 40, ש' 8-10).

242. פרץ העיד כי ויויאן אמרה לו שדיטיילס לא רכשה את הציוד והמוניטין של העסק (ס' 4 לתצהירו), אולם עובדה זו לא יכולה לגרוע מאחריותה של בינגו כפי שפרטתי לעיל. היא כן פוטרת את פרץ אישית מאחריות לתשלום שווי מחצית העסק, שכן בהעדר הוכחה לכך שידע כי מה שויויאן אמרה לו כמפורט לעיל אינו נכון, הוא לא פעל בחוסר תם לב ואין עילה להמרת מסך ההתאגדות בין בינגו ולבינו.

243. לאור זאת, יש לחייב את ביגנו לשלם לדיאנה וחלפון אחזקות 100,000 ₪.
סיכום תוצאות תביעת חלפון

244. על רקע כל האמור לעיל, דיאנה וחלפון אחזקות זכאים לקבל מויויאן, פטרול וביגנו ביחד ולחוד, 100,000 ₪.
245. רפי זכאי לקבל מויויאן 16,891 ₪.
תביעת כהן (התביעה שכנגד)

246. ועתה לתביעה שכנגד שהגישו כהן. כפי שפורט לעיל, כהן הגישו את תביעתם שכנגד בקשר עם מספר עילות תביעה וראשי נזק, אשר פורטו בקצרה לעיל, ויידונו בהרחבה להלן.
תשלום 280,000 ₪ בגין ההשקעה שהשקיעו כהן בעסק עד למועד ההתקשרות עם חלפון

247. כהן עותרים לחייב את חלפון לשלם להם סכום ע"ס 280,000 ש"ח וזאת בעד ההשקעה שהשקיעו כהן בעסק עד למועד ההתקשרות עם חלפון. לטענתם, התנהלותם של חלפון, אשר כללה הותרת חובות לספקים וגרימה לסירוב שיקים, כמו גם סירוב להעביר את דוחות החברה ותלושי השכר לעובדים, הובילו להרס החברה שעל הקמתה וביסוסה השקיעו כהן את מירב מרצם, זמנם וכספם.

248. ראשית, יצוין כי במסגרת סיכומיהם של כהן אין כל התייחסות לסעד זה ע"ס 280,000 ₪, המבוסס על השקעת כהן בעסק עובר להתקשרות עם חלפון, ונראה כי כהן זנחו תביעתם בהקשר זה. אולם, גם לגופו של עניין דין טענותיהם של כהן מוקשות ודינן דחייה.

249. משקבעתי כי חלפון לא הפרו את ההסכמים, ברי כי ויויאן לא זכאית להחזר ההשקעה שלה בעסק בכל מקרה, שכן הסיבה להפסקת ההפעלה המשותפת של העסק נבעה מחוסר הכימיה בין הצדיים.

250. בכל מקרה לא ברור על מה מבוססת עילת התביעה כנגד חלפון בהקשר של השבת השקעותיהם של כהן בעסק שנעשו לפני מועד ההתקשרות עם חלפון ושעה שמטבע הדברים השקעות אלה הם שהניבו לכהן את הרווחים של העסק כל השנים עד לשותפות עם חלפון. ברי כי אין כל עילה אפוא לעתור לחיוב חלפון להחזיר לכהן את ההשקעות הנ"ל.
פיצוי כספי ע"ס 60,000 ₪ בגין נזקים שהותירו אחריהם חלפון בעסק

251. במסגרת תביעתם שכנגד, טענו כהן כי חלפון הותירו אחריהם חובות של העסק בסך של למעלה מ-150,000 ש"ח וכי כהן נשאו בתשלומים אלה לבדם, הגם שחלפון מחויבים בתשלום מחציתם של החובות, בסך 75,000 ₪ (סעיף 72 לכתב התביעה שכנגד).
252. עם זאת, בסעיף 97 לכתב התביעה שכנגד, העמידו כהן את תביעתם בהקשר זה על סכום של 60,000 ₪, אשר יחד עם שאר ראשי הנזק שפורטו בסעיפים 96 – 100 לתביעה שכנגד הגיע לסכום כולל כולל של נזקים נטענים בסך של 650,000 ₪. חרף זאת צוין בסעיף 102 לתביעה שכנגד כי הסכום הכולל של הנזקים מגיע לכדי 590,000 ₪. כך או אחרת, התביעה הוגבלה לצרכי אגרה לסכום כולל של 400,000 ₪. במסגרת תצהירה (ס' 131) פירטה ואת הסכומים ששילמה בגין חובות החברה לספקים בסכום של 87,972 ₪ וצירפה אסמכתאות לכך. על כך חזרו כהן בסיכומיהם (ס' 54).

253. בעל דין רשאי לפרט את מלוא נזקיו בכתב התביעה ולתובע לצרכי אגרה סכום מצרפי נמוך יותר. במקרה כזה, בית המשפט יהיה רשאי לפסוק לתובע לגבי כל ראש נזק שציין בכתב התביעה, כל סכום עד לסכומו של ראש הנזק המדובר ובלבד שבגין כלל ראשי הנזק לא יפסוק בית המשפט סכום הגבוה מסכום התביעה לצרכי אגרה (ראה רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל (פורסם בנבו).

254. נוכח העובדה שבכתב התביעה צוינו שני סכומים שונים ביחס לנזקים שנגרמו לויויאן עקב כך ששילמה את חובות העסק לבדה (75,000 ₪ ו-60,000 ₪) וניתן להתייחס בהתאם להלכה הנזכרת לעיל לסכום הגבוה מבין השניים ובהעדר כל התנגדות להרחבת חזית מצד חלפון, ניתן לפסוק לויויאן עד סכום של 87,972 ₪ שצוינו בתצהירה, בכפוך לכך שהסכום הוכח.

255. האם הוכחו כל התשלומים המדוברים והאם כולם שולמו בגין חובת העסק עד לשלב שבו נפרדו הצדדים?

256. מאחר וההתנהלות החד צדדית של הצדדים החלה בתחילת חודש מאי 2014 והסתיימה בחודש יוני כאשר ויויאן נטלה חזקה בלעדית בחנות בתחילת חודש יולי, יש לראות בכל החובות בגין התקופה עד 1.7.14 כחובות העסק המשותף.

257. אדון להלן בסכומים כפי סדרם בתצהיר ויויאן.

258. דמי שכירות לחודש יוני 2014 לאנה פליסר – 16,040 ₪ - בעניין תשלום זה לא צורפה קבלה או העתק של שיק או העברה בנקאית וכו'. עיון בתצהיר של פליסר מגלה כי הוא מצהיר שכאשר חודש יוני לא שולם, הוא הבהיר לויויאן כי הוא לא יוכל לוותר על כך. דא עקא, משום מה אין בתצהיר של פליסר הצהרה כי ויויאן בסופו של דבר שילמה על חודש זה. בחקירה הנגדית הוא לא נשאל על כך. ויויאן אמנם לא נחקרה בחקירה נגדית על סכום זה, אולם אין הסבר לכך שפליסר לא הצהיר כי דמ"ש של חודש יוני שולמו, למרות שלגבי חודש מאי הצהיר זאת. מאזן הראיות מאוזן בעניין זה ועל כן לא אוכל לקבל את תביעתה של ויויאן לגבי סכום זה, שכן הנטל להוכיח כי התשלום שולם רובץ עליה. אין לפסול את האפשרות כי פליסר ויתר בסופו של דבר על חודש זה, בהתחשב בכך שהסכם השכירות הקודם הסתיים בסוף חודש מאי שאז פרץ הסכסוך בין הצדדים. יצויין כי בתצהיר העובדת אלונה פלקושף היא הצהירה היא כי בחודש יוני החנות הייתה בפני בסגירה עקב הריב בין הצדדים, כי בקושי הייתה סחורה ועבודה בחודש זה וכי היא הבינה כי מפנים את החנות בשל אי תשלום דמי שכירות, כך שעדות זו תומכת באפשרות שלא שולמה בסופו של דבר שכירות בחודש זה.

259. תשלום משכורות לעובדות בגין חודשים מאי ויוני 2014 – 8,500 ₪ - גם בגין תשלום זה לא הביאה ויויאן ראיה ממשית כלשהי. בהעדר הסבר לכך ושעה שידוע כי תיק הניכויים נסגר למן יום 1.6.14 הדבר מעלה תהיות וספקות לגבי התשלומים הנטענים, ודאי לגבי חודש יוני ביתר שאתן. כאמור, לגבי חודש יוני, מתצהיר פלקוש סעיף 20, עולה כי ספק אם היא עבדה בחודש זה. כך או אחרת, בהעדר הוכחה לתשלום שכר עבודה בחודשים מאי ויוני ואי הוכחת הסכום שנתבע, יש לדחות את התביעה גם כאן. מדובר בנזק ממוני שיש להוכיח אותו במדויק. בית המשפט, גם אם משוכנע כי בחודש מאי הייתה עבודה, לא יפסוק לפי אמדנא דדיינא סכומים בגין שכר העובדים שלא הוכח, כאשר ניתן היה להוכיח זאת במדוייק.

260. חוב לספק אנטונל פריז – 14,803 ₪ - צורפה הזמנה בסכום של 3,084 אירו מיום 5.3.14. נוכח מסמך זה ואי חקירת ויויאן עליו ועל תשלום זה, יש לקבל כאן את התביעה.

261. חוב לחברת עמילות מכס 7,548 ₪ - מבין המסמכים שצורפו לנספח 22 לתצהיר ויויאן, אשר אמור להכיל את כל האסמכתאות, אין אסמכתא ביחס למסמך זה. לפיכך התביעה נדחית לגביו.

עמוד הקודם1...67
89עמוד הבא