--- סוף עמוד 40 ---
כהלוואה באומרה: "....הסכום שהתקבל מבר הוא מבחינתה של בר מתנה, במשפחה שלנו מה ששלי שלך, לא עושים הבחנות. היא רואה את זה כמתנה, אני רואה את זה כהלוואה. אני ביום מן הימים מתכננת להחזיר לה את זה..." (ע' 130 ש' 10-13). גב' רפאלי עמדה על גרסתה ולפיה "הדירה נקנתה על שמי, הלכנו עם בר כדי לקבל יחס יותר טוב. לא נעשה שום דבר בפועל. חוץ מאשר דירה שנמצאת כשלד שרשומה על שמי והיא שלי" (ע' 131 ש' 29-30).
אציין כי בעניין זה, הנוגע לדירה בפרויקט "בלו", מעדיף אני את כל אותן ראיות ועדויות המצביעות על כך שהדירה נרכשה על ידי המערערת והייתה מיועדת עבורה, על פני גרסתה של המערערת וציפי רפאלי, או גרסתם המתוקנת של העדים ליבוביץ ושצר, וזאת מאחר והראיות והעדויות האמורות ניתנו על ידי גורמים ניטראליים אשר אין להם כל אינטרס אישי בעניין. לפיכך, אני קובע כי אף דירה זו מלמדת על זיקתה של המערערת לישראל.
אוסיף כי איני מקבל את טענת המערערת כי גם אם הדירה שייכת לה, המדובר בדירה להשקעה, שלא ניתן להסיק ממנה על שאלת מרכז חייה. ראשית, הרושם המתקבל מהעדויות הוא כי לא היה מדובר, לפחות לא במועד הרכישה, בדירה המיועדת להשקעה, אלא בדירה המיועדת לשמש את המערערת למגוריה, כעולה מהמסמכים והעדויות בקשר לתכנון ועיצוב הדירה. שנית, גם אם מדובר בדירה להשקעה, מאחר שהמערערת לא הצביעה על כל נכס נדל"ן אחר בבעלותה המצוי בחו"ל, למטרת השקעה או לכל מטרה אחרת, גם בנכס זה בישראל יש כדי ללמד על זיקתה הכלכלית של המערערת לישראל. עצם העובדה כי המערערת בחרה לרכוש נכס להשקעה בישראל דווקא על פני כל מקום אחר, לרבות מקומות שבהם טענה כי מצוי כביכול מרכז חייה – אומרת דרשני.
הפרשות לפנסיה בישראל
108. המערערת הצהירה כי החל מחודש מאי 2008 הופסקו הפקדותיה לפנסיה בישראל (סעיף 30 לתצהיר המערערת). המשיב לא חלק על כך. עם זאת, המערערת לא הראתה כי הפקידה הפקדות לפנסיה במקום אחר.
ביטוח לאומי
109. המערערת לא שילמה דמי ביטוח לאומי בשנות המס, וזאת חרף עמדת המוסד לפיה היא חייבת בתשלום ודרישת התשלום שנשלחה למערערת (ראו: מש/9 – נתונים המתייחסים לשנים 2010, כמו גם לשנים 2011-2013). בעוד שבתצהירה ציינה כי
--- סוף עמוד 41 ---
החל משנת 2007 לא חויבה בביטוח לאומי בישראל עד לשנת 2012 (פסקה 35 לתצהיר), המערערת הבהירה בסיכומיה כי אכן נדרשה לשלם דמי ביטוח לאומי וזאת מאחר שעקרונות הסיווג בביטוח לאומי שונים מעקרונות הסיווג למס הכנסה, ולפיהם מי שהיה תושב ישראל, ממשיך להתחייב בביטוח לאומי במשך 5 שנים ממועד עזיבתו. לטענת המערערת, הנושא מצוי במחלוקת בינה לבין המוסד לביטוח לאומי (סעיף 140 סיכומי המערערת).