בהמשך, שאלתי את ציפי האם כאשר בנה התקשר אליה ואמר "רואים אתכן באינטרנט", היא לא הבינה מכך שמדובר ב- live, והיא השיבה: "בוודאי שלא. אפילו לא הייתי מעלה על דעתי. אם הוא היה אומר לי שנחתו בכיכר מלכי ישראל עב"מים, הייתי מאמינה לזה יותר" (עמ' 57 לפרוטוקול).
33. עדותה של ציפי לא הופרכה במהלך חקירתה הנגדית, היא מתיישבת עם עדותה של בתה ואף היא מהימנה בעיניי.
אין מחלוקת, שבתקופה הרלוונטית, שידור חי "און ליין" ברשת האינטרנט היה בגדר חידוש טכנולוגי, וכלל לא היה נפוץ (ראו דבריו של בן דב בדבר החדשנות של טכניקת השידור החי באותה עת, עמ' 440 – 441 לפרוטוקול, וכן דבריו של הר לב, בעמ' 624 - 625 לפרוטוקול). לאור זאת, מטבע
--- סוף עמוד 24 ---
הדברים, לבר ולאמה לא הייתה מודעות ממשית לאפשרות הצילום הרציף המשודר בשידור חי, ללא עריכה וללא מתן אישור מראש.
הנחה זו, הנובעת מהמציאות הטכנולוגית האובייקטיבית באותה עת, מסבירה את ההפתעה שאחזה בהן, לאחר שהתברר להן בסיומו של יום הצילומים, ולאחר ששבו לביתן, שלמעשה, חלק ניכר ממהלך הצילומים שודר בשידור חי באינטרנט.
אכן, מאחר שמדובר במדיה כה חדשנית, הרי שהגיוני שאין לאנשים מודעות לגבי המתרחש, והדעת נותנת, שככל שמדובר בעניין חדשני וראשוני, כך גם גוברת חובת הגילוי ומתרחב היקפה.
34. מכל מקום, הנתבעים טוענים כי למעשה, חובת הגילוי יושמה בפועל במהלך יום הצילומים, ולטענתם, הדבר השתקף בצילומים לסרט making of, שתועד, בין היתר, בחומר הגלם לסרטון ה-making of (נ/3), וצולם על ידי מר עודד קדושים, כפי שתואר בתצהירו, שהוגש בתמיכה לבקשה להוספת ראיה.
מצפייה בסרטוני חומר הגלם ניתן להיווכח, כי יום הצילומים לסרטון הפרסומת היה אינטנסיבי מבחינת היקף הפעילות וקצב ההתרחשות, ובסט הצילומים נכחו אנשים רבים, ובהם אנשי הפקה, שחקנים-ניצבים ואנשי תקשורת. בהקשר זה, יש לציין, כי נוכחותם של אנשי תקשורת על הסט הייתה בולטת, ובר אף רואיינה לאמצעי תקשורת שונים.
בתוך שלל הגורמים הפעילים על גבי הסט, ניתן להבחין גם במעין "מרכז בקרה" ייחודי, שבאמצעותו הופק ושודר השידור החי, הממוקם ב"קומת הביניים" של סט הצילומים, ובו עבד צוות ההפקה של השידור החי.
הנתבעים טוענים, כי מרכז בקרה זה לא נעלם מעיניה של ציפי, והיא הבחינה בפעילות המתרחשת בו, גם זמן רב לאחר שכלי התקשורת, שהגיעו לצורך יחסי ציבור, עזבו את המקום.
35. טענה נוספת של הנתבעים היא שבר נכחה בתדריך שהועבר במקום, לגבי השידור החי. בהקשר זה מפנים הנתבעים לתצהירו של מר שלומי מינץ, שבעיתוי הרלוונטי שימש כעורך התוכן של מגזין "לילה" וסגן עורך התוכן של אתר "לילה", ובמסגרת תפקידו, היה אחראי על צוות ההפקה של השידור החי.