מוסיף בראון וטוען, כי המרכיב השני באפקט הפרסומי, כלומר אפקט ה"באזז", אינו כמותי, והוא ניתן להערכה על פי אופי האזכורים, הטוקבקים והבלוגים שעסקו בנושא.
--- סוף עמוד 31 ---
בראון בדעה, כי התמורה הכספית הראויה נגזרת מערך המוניטין של הפרזנטור, וכן משחיקת המוניטין הנובעת מחשיפת יתר - ככל שהשימוש והחשיפה שנעשית בדמותו גדלה, כך תגדל התמורה שהוא יקבל. במקרה הנוכחי, השימוש שנעשה בדמותה של בר במסגרת "השידור החי" יצר אפקט פרסומי חזק מאד, והיקף החשיפה הגדול הוביל ל"שחיקת המותג".
בראון קבע, כי התשלום לו זכאית בר עבור כל מהלך השידור החי והשארתו זמין לצפייה באינטרנט למספר חודשים נוספים, ללא הסכמתה, מסתכם, לכל הפחות ב- 150,000$.
44. בחקירתו הנגדית הודה בראון, כי מאז הקמפיין הנוכחי, הקריירה של בר רק התקדמה, היא השתתפה בקמפיינים רבים ויכולת ההשתכרות שלה גדלה (עמ' 149 לפרוטוקול). עם זאת, לטענתו, ההשתתפות בקמפיינים שוחקת את ערך המותג של הידוען שנבנה, בין היתר, בכתבות ובתקשורת (עמ' 149 - 153 לפרוטוקול).
אני מתקשה לקבל תזה זו, לפחות ככל שמבקשים ליישמה על המקרה הספציפי של התובעת, במיוחד שעה שאין חולק שהקריירה שלה רק עלתה ופרחה מאז.
45. תביעתה הכספית של התובעת בגין השידור החי מוצדקת לגופה, אך מוגזמת בשיעורה.
כתב התביעה כולל רכיבים כפולים ומשולשים, תוך עריכת פיצולי-פיצולים על מנת להאדיר את הנזק הנטען לכדי מיליוני שקלים. אין הצדקה לכך. יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי, על דרך האומדן, תוך מתן משקל לפרמטרים כמו התנהגות הצדדים, מידת חוסר תום הלב, הרווח או המחסור הכלכליים, דעות מומחים, סכום התמורה החוזית לגבי מה שכן סוכם, אלמנט אי ההסכמה וכיוצ"ב.
כאמור, השידור נעשה בידי סאני "בלהט היצירה", ולא מתוך כוונת ניצול, אך עדיין ללא הסכמה, שהיה הכרח לקבלה מראש; לשידור יש ערך כלכלי והדעת נותנת שסאני יצאה נשכרת ממנו; התמורה הנקובה בחוזה הבסיסי הועמדה על 50,000$ באותם ימים.
אני רואה לנכון להעמיד את הפיצוי בפרק זה על סכום של 300,000 ₪ (נכון להיום).
סוגיית חבותו האישית הנטענת של מר זיתן
--- סוף עמוד 32 ---
46. הנתבעים טוענים, כי יש לדחות את התביעה האישית כנגד זיתן, מאחר שהטענות כנגדו מתייחסות לפעולות נטענות, שנעשו, כביכול, במסגרת תפקידו כנושא משרה בסאני, וכתב התביעה לא ייחס לו פעולות החורגות מגדר פעילותו השגרתית.
לדעתי אין מקום להטיל על זיתן חיוב אישי.