--- סוף עמוד 83 ---
ההסכמה התגבשה "עוד בימים שהאחים והאם היו בעלי מניות" ו"המשיכה" גם לאחר עזיבת האחים את החברות); לא נטען, כי איציק הודה בפני רוה"ח יהודיוף ובן פורת, כי הוא מסכים שמיכה יקבל שכר בסך 60,000 ₪ נטו; לא אוזכרה – ובוודאי שלא צורפה – טיוטת ההסכם בין האחים, בה נתלה מיכה בתצהירו המרכזי בהליך (השלישי בהליך דנן), כ"קורת ברזל" לחיזוק עדותו הכוזבת של עו"ד כהנוב; לא נטען, כי ההמחאות על שם האם טובה היו הדרך שנבחרה לתשלום "שכרו המוסכם" של מיכה; אף הגרסה בדבר "הבונוס בסך מיליון דולר" שהציע איציק, כנטען, למיכה – נעדרה כליל מתצהיר זה; וכן – בתצהירו של רו"ח בן פורת (שצורף לתמיכה בתשובת החברות לבקשת האישור) לא אוזכרה, ולו ברמז, הסכמה על שכר בסך 60,000 ₪ נטו (סעיף 425).
382. משנשאל מיכה בחקירתו הנגדית לגבי היעדרם של רכיבים אלה, הוא טען, כי הטענה בדבר שכרו לא הייתה הטענה המרכזית בהליך האישור, ובשל מספר הטענות שהעלה איציק נגדו בבקשת האישור, ייתכן כי לא ניתנה התייחסות מקיפה לכל רכיב ורכיב (סעיף 426).
383. על כך נכתב בסעיף 427 לסיכומי התובע, כי תירוץ זה היה יכול – אולי – להסביר מקרה בו מיכה השמיט מתצהירו התייחסות כלשהי לשכר המוסכם. דא עקא, בפועל, מיכה כן נתן גרסה מפורטת ביחס לנסיבות "השכר המוסכם" – אלא שהגרסה, כדרכן של בדיות – פשוט לא הייתה משוכללת ועקבית מספיק.
384. ובסעיף 428 נכתב: "יתרה מכך, ושוב – בניגוד לנטען על ידי מיכה, בבקשת האישור הועלה מספר רב של טענות ביחס לשכרו של מיכה, ונושא זה תפס בבקשה מקום מרכזי" (ראה הפירוט לאורך סעיף 428).
385. מסקנת ב"כ התובע היא זו (סעיף 429; ההדגשות במקור):
"בנסיבות אלו, אין ממש בטענה לפיה נושא שכרו של מיכה היה רכיב שולי בבקשת האישור, ומשכך מיכה היה יכול להרשות לעצמו שלא להתייחס אליו בפירוט.
קל וחומר שהטענה אינה מסבירה מדוע מיכה, כאשר הוא בחר להתייחס באופן פוזיטיבי לרכיב השולי, נתן גרסה חסרה ובעיקר מנוגדת לגרסאותיו בהמשך ההליך".
386. בתת פרק ד.12.ג מתייחסים ב"כ התובע אל גרסתו השלישית של מיכה, שניתנה במסגרת תצהירו המשלים בהליך האישור (=תצהיר מיכה II).
387. וכך מתוארת גרסה זו: בחלוף שבעה חודשים נוספים, במסגרת תצהיר מיכה II (מיום 8.6.2015), מסר מיכה גרסה העומדת בסתירה – כמעט חזיתית – לגרסתו
--- סוף עמוד 84 ---
הראשונה והשניה, וזאת במספר רכיבים מהותיים – הן בשאלה האם "השכר המוסכם" שולם לו במהלך השנים, אם לאו; הן בשאלה האם מדובר בחוב של מיכה לחברות, כגרסתו בתצהיר I, או בחוב של החברות למיכה, כגרסתו בתצהיר II; והן בסיבה לאי משיכת "השכר המוסכם" בתלוש שכר מסודר, תוך דיווח, כדין לרשויות המס – האם מאחר שהחברות לא יכלו לשלם את השכר מבחינה פיננסית ותזרימית, או שהדבר נעשה "כדי להקל" על החברות.