אשר לבקשת הסיוע הספציפית שבעקבותיה נתקבלו תוצרי הבדיקה וחשבונית מאייר – גב' אחיטוב פירטה כי בשל חשד להנמכת מחירים בבית המכס חיפה, העבירה הנתבעת ביום 11.9.2014 אל שלטונות המכס בגרמניה בקשה רשמית לאימות נתונים ביחס למספר כלי רכב, בהם כלי הרכב שיובאו על ידי התובע ואחיו (בקשת הסיוע צורפה כנספח 1 לתצהיר אחיטוב; עמוד 28 לפרוטוקול, שורה 28). לבקשת הסיוע, צירפה הגב' אחיטוב את חשבונית אוטוטרנדס שהוגשה למכס הישראלי וביקשה לאמת את המחיר שצוין בה. כמו כן ביקשה לקבל את החשבוניות המקוריות שדווחו למכס הגרמני. שלטונות המכס בגרמניה העבירו לנתבעת את תוצרי הבדיקה שערכו לבקשתה (סעיפים 16-14 וסעיף 23 לתצהיר אחיטוב). התברר כי רכבו של התובע יוּצא לישראל על ידי סוכנות הוגו מאייר. הבדיקה בסוכנות, כך הוסיפה גב' אחיטוב ופירטה, כללה בדיקת רישום העסקה בספרי העסק לרבות השוואה בין החשבוניות שהוצאו לבין התקבולים שהתקבלו, אל מול מה שדווח במכס הגרמני. בתום בדיקתם, העבירו שלטונות המכס בגרמניה לנתבעת את תוצרי הבדיקה. בין השאר צורף "תזכיר בנוגע לממצאים לבקשה לסיוע משפטי בחברת הוגו מאייר אוטומוביל", מיום 20.1.2015, שיצא ממשרדי המכס באאוגסבורג ונחזה להיות חתום בחתימת ובחותמת הגורמים המוסמכים. בסעיף 3.1 לתזכיר נרשם: "... הרכב מסוג מרצדס בנץ 350 S, ארוך, מס' שלדה: WDD2211571A524085 נמכר על ידי חברת הוגו מאייר רכבים למר יגאל כהן, רחוב ז'בוטינסקי 1142, חולון 24, בחשבון מס' 1416 מה-8.4.2014. הסכום ששולם לחברה עבור הרכב הוא 51,400 אירו". לתזכיר צורפה חשבונית מאייר – העתק של חשבונית עסקת ייצוא הרכב, שאותרה בסוכנות הוגו מאייר ושדווחה למכס הגרמני. החשבונית הוצאה, בהתאם למספר השילדה הרשום בה, לרכב מושא התביעה ועולה ממנה כי הרכב נרכש מסוכנות הוגו מאייר תמורת 51,400 אירו (המסמכים שהגיעו מהמכס הגרמני צורפו כנספח 2 לתצהיר טריף).
25. עדותה של גב' אחיטוב הייתה בהירה ומפורטת. גב' אחיטוב היטיבה להסביר כיצד פועל מנגנון הסיוע באופן כללי, ובנוסף, סיפקה את מלוא המידע הדרוש בנוגע לפעולות שבוצעו באופן פרטני בעניינו של התובע (ראו את חקירתה: בעמוד 27 לפרוטוקול, שורות 23-19; עמוד 28, שורות 14-2; עמוד 29, שורות 21-9; עמוד 32, שורה 33 – עמוד 33, שורה 7; עמוד 35, שורות 34-33; עמוד 36, שורות 3 ו-11). בין השאר, ציינה היא כי הנתונים של רכב התובע "נמצאו במערכת הייצוא של המכס הגרמני...אין את החשבונית במכס הגרמני, כי לפי איך שהמכס הגרמני עובד, מגישים לו את הנתונים, והאחריות לשמור את כל המסמכים היא של היצואן... לכן הם שלחו את יחידת השטח שלהם, לאזור של הספק..." (עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 16-11); כי חוקרי המכס הגרמני הגיעו לסוכנות הוגו מאייר – "ושאלו אותו שאלות, ביקשו לראות מסמכים, בדקו לו את ספרי החשבונות, עשו התאמות בין החשבוניות לבין התקבולים וראו שיש התאמה בין מה שדיווח במכס לבין התקבולים..." (עמוד 26, שורות 27-24); כי "המכס הגרמני... בדק שלכל חשבונית יש תקבול בספרי החשבונות, ובדק שיש העברות בנקאיות על כל תקבול" (עמוד 33, שורות 22-21); וכי "הציגו לי חשבונית נאמן למקור. לא רק הציגו לי, הסבירו לי, שכל החשבוניות שהם העבירו לי, הם החשבוניות המקוריות, ושמו חותמת, גם פקיד המכס וחותמת רשמית שזה נאמן למקור. הם כותבים את זה בפירוש" (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 3-1).