עדותה של גב' אחיטוב עולה בקנה אחד עם המכתבים שהועברו מהשלטונות בגרמניה (נספח 2 לתצהיר טריף; נספח 4 לתצהיר אחיטוב) ועם העדויות האחרות (לעדות החוקר תמיר, ראו בעמוד 37 לפרוטוקול, שורות 9-5; עמוד 41, שורות 36-34. ראו גם את הסברו של החוקר תמיר כיצד נערכת הבדיקה בארץ כאשר מוגשת בקשה לסיוע מגרמניה. לדבריו: "אנו ניגשים לעסק, להנהלת החשבונות, בודקים שהחשבון שהביאו מגרמניה זה מה ששולם פה, בודקים העברות כספיות ומאמתים או לא מאמתים, אני מאמין שזה מה שהם עושים בצד השני" (עמוד 42 לפרוטוקול, שורות 14-11)).
26. שקלתי היטב את הטענות שהעלה התובע כנגד חשבונית מאייר, תוך שנתתי דעתי לפגיעה הנטענת בזכויותיו, אך אין בידי לקבלן. בנסיבות העניין, הנתבעת, כרשות מנהלית, רשאית הייתה לסמוך את החלטתה על תוצרי הבדיקה שהועברו אליה משלטונות המכס הגרמנים, בהתאם לפרוטוקול 5 להסכם ההתאגדות. טענה לפיה הנתבעת מנועה מלהסתמך על ראיות מסוג זה, חותרת תחת הסכם ההתאגדות ומאיינת את שיתוף הפעולה שנקבע באמנה בין המדינות החברות. לעניין זה, אין אלא להפנות לדברי בית המשפט בעניין קליאופטרה הנ"ל, שנדרש למסמכים שהועברו ממדינה זרה בהתאם להסכם ההתאגדות. כב' השופט י' עמית ציין באותו עניין כי:
"על פניו, המכתבים שנשלחו על ידי רשויות המכס באיטליה הם בגדר עדות שמועה ואינם ממלאים אחר התנאים שנקבעו בסעיפים 29-33 לפקודת הראיות. אך המכתבים נשלחו לנציגי הנתבעת בפקס על ידי רשויות המכס באיטליה כשהם נושאים את סמל האיחוד האירופי וחתומים וערוכים על פי הסכם הסחר. המכתבים נשלחו במענה לפניית הנתבעת, הם נחזים כמי שנחתמו על ידי בעלי הסמכות ברשויות המכס באיטליה, והופנו לבעלי הסמכות אצל הנתבעת. לכן, יש במכתבים אלו להוות ראיה מינהלית שעליה יכולה הייתה הנתבעת לסמוך את החלטתה" (פסקה 22 לפסק הדין. הדגשה הוספה).
באופן דומה, נפסק לאחרונה בעניין אחר על-ידי כב' השופטת ר' הירש כי:
"המכס מצא לנכון, על בסיס המידע בחשבונית מאייר שקיבלה מרשות המכס בגרמניה, לדחות את הצהרת התובע בנוגע לסכום התמורה ששילם עבור הרכב. אין פסול בעמדה זו. המידע הגיע ממדינה מערבית תקינה, והתובע לא הוכיח כי הרשויות בגרמניה מוטות, מעבירות מידע שגוי ובלתי מהימן או כי הן פועלות לאסוף ולקבל מידע בדרכים פסולות. בהתנהלות זו, עמדה הרשות בכל 4 המבחנים שנקבעו... לביסוס החלטה מנהלית ראויה: נאספו נתונים, הרלבנטיים בעניינו של התובע, שאמינותם ראויה לנוכח מקור המידע והם מהותיים. די באלה, כדי להצדיק באופן מלא ומוחלט את ההחלטה של הנתבעת" (ת"א (שלום רח') 31018-06-16 כהן נ' מדינת ישראל – רשות המסים (אגף המכס והמע"מ) (23.6.2019)).