גרסתו של התובע מעוררת קושי גם בכל הנוגע להשתלשלות האירועים בארץ, לאחר השלמת העסקה בגרמניה. התובע תיאר כי ביקש ממייקי שישלח לו את החשבונית. לדבריו: "אחרי שבוע התקשר אליי בחור שאמר לי שיש מעטפה בנתב"ג, הלכתי והייתה שם החשבונית והעברתי לעמיל המכס" (הודעת התובע במכס, עמוד 3, שורות 53-53). התובע ציין כי אינו יודע מי הבחור שהתקשר אליו מנתב"ג וכי אותו בחור "דיבר איתי ואמר לי שיש לי מעטפה ממייקי ואני נתתי אותה ישירות לעמיל המכס מבלי לפתוח אותה" (הודעת התובע במכס, עמוד 3, שורות 56-55). בחקירתו חזר התובע על הדברים ומסר כי קיבל את מסמכי העסקה בארץ במעטפה מאדם שאינו מכיר, אשר להבנתו נשלח לישראל על ידי מייקי (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 27-23).
הערכת העדויות
20. נוכח התהיות שפורטו, מצופה היה מן התובע, כמי שנטל ההוכחה עליו, לפרוש בפני בית המשפט את גרסתו באמצעות זימונם לעדות של הגורמים הרלבנטיים שהיו מעורבים בעסקת הייבוא, ואשר יכולים היו לאמת את טענותיו. התובע בחר שלא לעשות כן. כפי שצוין, לא זימן התובע לעדות את עמיל המכס (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 4-1) ואף לא נציג של חברת אלאלוף, ששילחה את הרכב מגרמניה לישראל, על מנת שניתן יהיה לשמוע את גרסתו בכל הנוגע לשטר המטען. התובע גם לא ביקש להעיד את מייקי או כל גורם אחר הקשור לאוטוטרנדס. ההלכות בעניין אי הבאת עדים רלוונטיים ידועות.
21. התובע בחר לזמן לעדות מטעמו עד יחיד – את אחיו, יגאל. מדובר בקרוב משפחה בעל אינטרס ברור לסייע לתובע. בחינת עדותו מעלה כי אין בה כדי להוות משקל ראייתי לטובת התובע, אלא להיפך. כך, בחקירתו של יגאל במכס (הודעת יגאל מיום 27.5.14, צורפה כנספח 2 לתצהיר תמיר) יגאל לא הזכיר כלל את מעורבותו של מייקי ומסר גרסה שונה לחלוטין בדבר אופן יצירת הקשר עם אוטוטרנדס. יגאל תיאר כי "הייתי בגרמניה... נכנסתי לסוכנות מרצדס בפרנקפורט כדי לחפש מרצדס משומשת והם שלחו אותי לחברת אטוטרנט [צ"ל אוטוטרנדס] דיברנו עם החברה בטלפון והם שלחו אותנו למקום שהרכבים מאוחסנים" (עמוד 1 להודעת יגאל, שורות 13-12; יגאל אישר את חתימתו על חקירותיו במכס בעמוד 10 לפרוטוקול, שורה 30 – עמוד 11, שורה 1). בכך סותרת גרסתו של יגאל את זו שמסר התובע. שמו של מייקי נזכר לראשונה בעדותו של יגאל בבית המשפט, או אז לא ידע להסביר מדוע לא מסר עליו מידע קודם לכן ומדוע בחקירות המכס מסר גרסה שונה לגבי סוכנות הרכב בפרנקפורט (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 34-27). מדובר בגרסה כבושה, ומשקלה – בהתאם. [במאמר מוסגר, לא למותר להפנות לתמיהה נוספת העולה בהקשר זה מחקירתו של מר גיורא אלון, חברם של התובעים, שנחקר אף הוא באזהרה בפרשה זו (הודעתו צורפה כנספח 6 לתצהיר תמיר). התובע ויגאל מסרו שניהם בחקירותיהם במכס כי שהו בגרמניה במסגרת עבודתם (לדברי התובע: "הייתי בפרנקפורט בעבודה שלי במאפיות, הלכתי לבדוק ציוד" (עמוד 2 להודעתו במכס, שורה 29); לדברי יגאל: "הייתי בגרמניה בתערוכת ציוד אפיה..." (עמוד 2 להודעתו, שורה 11)). מר אלון מצדו, נשאל כיצד נרכש רכבו של יגאל ומסר כי הדבר היה "במהלך טיול חברתי שבו נסענו לגרמניה יגאל כהן, איציק כהן, אני וגיל טלמור, הם פגשו במועדון איזה מישהו שהציע להם לרכוש מכוניות והם רכשו ממנו" (עמוד 4 להודעת אלון, שורות 86-85)].