מעבר לאמור, לא היה בידי יגאל כדי להוסיף מידע בכל הנוגע לעסקה בחו"ל. יגאל טען כי התובע הוא שהתנהל בחו"ל לגבי העסקאות ושכל הפרטים מצויים בידיו. בין השאר, מסר הוא כי אינו יודע אנגלית וכי "איציק [התובע] תיאם שם הכל" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 17-11), לא ידע לומר מי אחראי על ייצוא הרכב לישראל (עמוד 14, שורות 29-20), ציין כי קנה את הרכב ממייק ולא מאוטוטרנדס (עמוד 15, שורות 14-11), בדומה לתובע לא ידע להסביר כיצד נשלחו לאחים רכבים בעשרות אלפי יורו מבלי שהעבירו למוכר שקל ומדוע הועברו הכספים לאחר שכלי הרכב הועמסו על האוניה (עמוד 16, שורות 30-26) ולא ידע להשיב מיהו האדם שהעביר לאחים את מסמכי הייבוא, לרבות המסמך מאוטוטרנדס (עמוד 17, שורה 33 – עמוד 18, שורה 1).
22. מן המקובץ עולה כי גרסתו של התובע אינה יכולה לעמוד כשלעצמה. המסמכים שהציג התובע בתמיכה לגרסתו אינם תקינים על פניהם. הגרסה שמסר לקונית, רצופה בסתירות ובתמיהות ואינה עומדת במבחן השכל הישר. התובע לא סיפק הסבר כיצד התקשר עם אדם שפגש לראשונה בבר ואשר למעט שמו הפרטי הוא אינו יודע עליו דבר ולחילופין – כיצד נשלח אליו הרכב לפני ששילם עבורו ומבלי שהעמיד ערובה לטובת היצואן. למצער, יש לקבוע כי התובע עצם עיניו לכל אותם סימני שאלה שפורטו. כידוע, בתהליך יבוא אישי של טובין, האחריות לתשלום המס והאחריות לוודא שהמס שולם במלואו, מוטלת תמיד על היבואן (סעיף 4 לתצהיר טריף). אף אם לא פעל התובע בזדון, אין בכך כדי להפחית מאחריותו לשלם את המס המגיע בגין היבוא בהתאם למחיר ששולם עבור הרכב.
סבירות ההחלטה המינהלית
23. הנתבעת, כרשות מנהלית, מחויבת לקבל החלטה סבירה המבוססת על תשתית עובדתית מתאימה. על מנת שההחלטה המנהלית תיחשב כמבוססת על תשתית עובדתית הולמת, עליה לעמוד בארבעה מבחנים: (1) איסוף הנתונים – הרשות המינהלית צריכה לאסוף את הנתונים הנדרשים לקבלת ההחלטה. לצורך זה עליה לפעול באופן סביר, לפי מהות הסמכות, מהות הרשות ונסיבות המקרה; (2) השייכות לעניין – רלבנטיות הנתונים; (3) אמינות הנתונים – הרשות המינהלית אינה כפופה לדיני הראיות ודי בכך שהנתונים עליהם היא מסתמכת עומדים ב"כלל הראיה המנהלית". על פי כלל זה, די בראיות שרשות מנהלית סבירה הייתה נסמכת עליהן לצורך קבלת ההחלטה. הראיות יכולות להיות גם כאלה שאינן קבילות בהליך פלילי או אזרחי, לרבות עדות שמועה, ובלבד שכל אדם סביר היה רואה בראיה כבעלת ערך הוכחתי וסומך עליה במידה זו או אחרת; (4) ראיות מהותיות – התשתית צריכה להיות מוצקה במידה מספקת כדי לתמוך בהחלטה באופן סביר. על בית המשפט לבחון את הזכות שעשויה להיפגע מההחלטה המנהלית ואת עוצמת הפגיעה בה. כגודל הזכות העלולה להפגע, כך גודלה ועוצמתה של הראיה הנדרש (בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 430 (1994); עניין הרשקוביץ, פסקאות 49-48; עניין קליאופטרה, פסקה 21 והאסמכתאות שם). התערבות בית המשפט בהחלטת הרשות המנהלית, כך שבו בתי המשפט ופסקו, תיעשה רק במקרים של חוסר סבירות מהותי או קיצוני (עניין קליאופטרה, שם).