197. ואם לא די בכל אלו, כתב המנוח לנתבעת מעין "מכתב" (נספח 1 לסיכומי התובעים), וכך מלשונו:
"...כל האנשים ב.... התאספו לנוכח הבלגן שה.... שלך עשה ו... יצאה אליו....תתחילי לפכוח את העיניים את יודעת מה אנשים אומרים עליך. הבת שלך לא אשמה פחות מבעלה אם היא רואה ושומעת כל זה ולא מגיבה. היא שותפה מלאה לעבירה ועל זה אני מבטיח לך שתשלמי בגדול. ועוד פעם את יודעת שאם אבא שלך אומר הוא מתכוון בגדול לעשות לך ותנסו אותי".
198. הנתבעת, כאשר הוצג לה מכתב זה, העידה כי לא זוכרת מכתב זה אך זיהתה את כתב ידו של אביה המנוח. בסיכומים אותם הגישה טענה היא כי אין לדעת מן המסמך כי הוא מופנה אליה.
199. מקבל אני את גרסתה שעה שאין מען למכתב ואין שולח. יחד עם זאת, לא מצאתי כי אין במכתב זה נסיבה אחת הקושרת אותו לנתבעת, שעה שמתוארות בו נסיבות האירועים כפי שתוארו, בין המנוח לבין הנתבעת ובעלה.
200. בכל הכבוד, מערכת יחסים כזו הכוללת תלונות במשטרה, איומים להגשת תביעות מהם כבר ברור כי קיים סכסוך שעוצמתו גבוהה, הוסף לכך נתק ארוך בשנים, ואל תצפה הנתבעת כי אלו ייעלמו מן העולם יחד עם פטירתו של המנוח.
201. לאור האמור, יכול ובהחלט יכול כי המנוח שינה את רצונו, ואף, כפי שעולה ממכתבו זה, אף טרח ל"הזהיר" את הנתבעת מבעוד מועד.
202. הוראות צוואה אינן מנותקות מן המציאות בה חי המנוח במועד עריכת הצוואה, לפניה ואף לאחריה, והנתבעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו, כפי שהיה עת עריכת הצוואה.
203. בטרם סיום, אתייחס לשתי סוגיות נוספות.
204. האחת, בקשתה של הנתבעת לקיים את צוואתו השנייה של אביה המנוח מיום 22/1/2010, בקשה אשר הונחה לפני יחד עם התנגדותה זו לצוואתו האחרונה מיום 26/3/2017.
205. הנתבעת, גם לאחר שקיבלה לידיה מסמכים רפואיים אודות אביה המנוח, חלקם עוד מן השנים 1990 - 2000, מהם עולה כי מצבו הרפואי של המנוח היה כבר אז כזה שלא איפשר לו לערוך צוואה, כפי טענותייה באשר למצבו הרפואי עת ערך צוואתו האחרונה, לא מצאה לנכון למחוק את בקשתה לקיום צוואתו השנייה של המנוח, אותה הגישה.
מעדותה לפרוטוקול הדיון מיום 24/3/2019, בעמ' 11, העידה הנתבעת כך:
"ש. דיברנו על נספח ט' משנת 1990 ואמרת שלדעתך הוא מצביע על כך שלדעתך אביך לא כשיר היה לכתוב צוואה. אם כך, מדוע הגשת בקשה לקיים צוואה של אביך משנת 2010?
ת. כי במהלך כל העשר שנים האחרונות הוא לא שינה את הצוואה.
ש. לא זו השאלה. אם בשנת 1990 את עומדת על דוכן בית-המשפט ואומרת שבשנת 1990 אביך לא היה כשיר לערוך צוואה, אז אם הוא לא היה כשיר בשנת 1990 לערוך צוואה וגם ב- 1993 ולא ב- 2001, איך את מגישה בקשה מאומתת בתצהיר ומבקשת לקיים צוואה שלו משנת 2010?
ת. הצירוף של הנספחים האלה באים להגיד ולהראות על מצב שהוא לא היה חד פעמי או קל, אלא מצב שהיה לאורך שנים והיו עליות וירידות.
ש. לבית המשפט: אם הוא לא כשיר מקדמא דנא, אז הוא לא כשיר גם משנת 2010. נכון?
ת. (שתיקה) (בוהה בבית-המשפט).
ש. לבית המשפט: אם הוא לא כשיר משנת 2010, למה ביקשת לקיים את הצוואה משנת 2010?
ת. כי זו צוואה שמחלקת את הרכוש באופן שווה, כפי שהוא אמר שיעשה.
ש. לבית המשפט: אבל הוא לא כשיר.
ת. (שתיקה)