הערת בית-המשפט:
בהניחי כי עורכת הדין וייס עושה את עבודתה היטב והדברים שאני אומר הם בלשון המעטה, מניח אני שגם בשנת 2010 האופציה של הקריאה לצו ירושה היתה מונחת לפני העדה. אף על פי כן בחרה העדה לקיים את הצוואה משנת 2010 תוך שהיום היא נשענת על טיעונים רפואיים שטרם שנת 2010".
206. בסיכומי התשובה הוסיפה הנתבעת כי הסיבות לכך היו ממילא הוגשה על ידי התובעים התנגדות לצוואה זו, היא צוואתו השנייה של המנוח, ואם כל צוואות המנוח יפסלו, התוצאה תהא בכל מקרה על פי צו ירושה בהעדר צוואה.
207. מתקשה אני לקבל הסבר זה, ובכל הכבוד סבורני כי התנהלות הנתבעת מעידה על "שיטת מצליח", כשמה כן היא. כך או אחרת, אני דוחה את בקשת הנתבעת לקיום צוואת המנוח מיום 22/1/2010.
208. הסוגייה השנייה היא פסיקת הוצאות בהליכים מסוג זה.
ברע"א 5919/14 בכר נ' אגודה שיתופית חקלאית (פמ"מ – 29/1/2015), חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי יש לשאוף לפסיקת הוצאות ריאליות בהליכים משפטיים:
"לצד כל האמור יש להזכיר את הכלל הנקוט בשיטת משפטנו לפיו "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(3) 806, פסקה 31 והאסמכתאות שם (2008); עניין ביאליק, בפסקה 3; עניין עירית חיפה, בפסקה 57). כמו כן, יש לקחת בחשבון את מטרתה הנוספת של פסיקת הוצאות משפט ריאליות (בכפוף להיותן סבירות, הכרחיות ומידתיות, עניין מחצבות כנרת, בעמוד 615) –הכוונת התנהגות של בעלי הדין: "על בעל הדין לדעת מראש, כי היה ולא יצליח בהליך, בין אם הוא תובע (או מבקש) ובין אם הוא נתבע (או משיב), יהא עליו לשאת בשכר הטרחה שהצד שכנגד נשא בו (בין בפועל ובין לפי הערכה) וכן בהוצאות שהלה הוציא. ידיעה זו, כאשר היא קיימת מראש, בעת קבלת ההחלטה להגיש תובענה והאם וכיצד להתגונן, אמורה להשפיע על תוכנה של ההחלטה, וטוב שכך" (רע"א 9102/11 אור לאור בע"מ נ' קרויזר, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.12.2011); גורן, בעמוד 727). אכן תוצאות ההליך ביחס למבקשים אינן קלות, ואולם היה עליהם לדעת, ולשקול את האפשרות במסגרת החלטתם על הגשת התביעה, כי במידה ויפסידו בהליך המשפטי יאלצו לשאת בהוצאות ניכרות בהן תישא המשיבה כדי לעמוד על זכויותיה".
209. ההליכים שבפני הינם דוגמה מובהקת, מדוע יש צורך ואף הכרח לחייב בהוצאות ריאליות (וראה גם תקנות סדר הדין החדשות העתידות בקרוב להיכנס לתוקף). לטעמי וכפי שכבר אמרתי, הנתבעת הגישה ההליכים שלא לצורך, הגישה בקשות שטוב היה אם לא היו מוגשות, כמו גם בקשה ל"מחיקת צו קיום צוואה", לחילופין "דחייתה וסילוקה של הבקשה", בשל איחור בהגשת תצהירי התובעים ללא רשות (בקשה מס' 9). גם לאחר הגשת תצהירי התובעים, בתחילת דיון ההוכחות השני בהליך, עמדה הנתבעת על בקשתה זו, בדווקנות יתרה.