189. זכותה של הנתבעת לעשות את אשר היא חפצה עם כספי ירושה אותם קיבלה וזכותה שלה שלא לחלוק אותם עם אחרים.
190. כך גם באשר לזכותו של המנוח להחליט מה יעשה עם כספו בחייו, ולמי יחלק את עיזבונו לאחר לכתו מן העולם.
191. הגם שמדובר בצוואה בה המנוח החליט להדיר את הנתבעת מעיזבונו, אין לראייתי אי סבירות קיצונית, גם לא חוסר סבירות בכלל, שיש בה כדי להעיד על כי ידם של התובעים בכך, ולאור הנתק שנוצר, נחה דעתי כי המנוח שינה צוואתו במודע ולא מצאתי כי מכלול הנסיבות, יש בהן כדי להעיד כי צוואת המנוח בלתי הגיונית או בלתי סבירה בראייתו של המנוח. בל נשכח כי המנוח הוריש את עיזבונו כפי צוואתו האחרונה כבר בצוואתו הראשונה אותה ערך ביום 19/1/2010.
192. הטיעון בדבר אי סבירות הצוואה, חותר תחת עקרון "כיבוד רצון המצווה" ועקרון
"החופש לצוות". עיקרון העל של כיבוד רצון המצווה, "כופה" את קבלת רצונו כמו שהוא מבלי לעשות מקצה שיפורים או למתוח ביקורת על סבירות רצונו, שכן גם אם הצוואה לא נראית סבירה בעיני מי מהצדדים, הרי שחזקה שהיא משקפת את רצון המצווה ואין להחליף את רצונו ברצון צד המתנגד לקיום רצונו זה.
193. כאשר נדרש בית-המשפט להכריע בסכסוכי ירושה ולבחון תוקפה של צוואה, אין זה
מתפקידו לשפוט מוסרית את המצווה ולהעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו, עת בחר המצווה להנחיל את רכושו כך או אחרת. בית-המשפט אינו מבקש להתאים את רצון המצווה לאמות המוסר שלו ולתפיסת עולמו או לאינטרס של יורש כזה או אחר.
194. תפקידו של בית-המשפט לבחון, האם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי
של המצווה, והאם רצונו היה חופשי ומלא, כשהוא נקי מלחצים ומהשפעות של זה או אחר. הא ותו לא.
195. בית-המשפט מצווה לבחון, ככל שהראיות המוצגות בפניו מאפשרות לו לעשות כן, מה
טיבה האמיתי של אותה צוואה, כיצד באה היא לעולם והאם היא תוצר של רצון חופשי ואמיתי של המנוח .
196. גם אם כטענת הנתבעת, אביה המנוח הצהיר בפניה ובפני סביבתה, אי מתי, כי רכושו יעבור בסופו של דבר לילדיו בחלקים שווים, מותר לו להתחרט. מדובר על תקופה ארוכה בה הסכסוך לא דמם, נעשו ניסיונות רבים לגישור כולל עמידה בתנאים אותם הציבה הנתבעת (מכתביה של התובעת 2 אל הנתבעת משנת 2009), סכסוך שכלל תלונות במשטרה מצד המנוח כנגד בעלה של הנתבעת, מכתבי התראה בטרם הגשת תביעה על "הוצאת דיבה ולשון הרע" מצד המנוח לבעלה של הנתבעת, כלל מריבות, מכתבים מצד בעלה של הנתבעת לתובעת 2 (שהיו בבחינת "שטיפות מוח" בלשון המעטה) על כי אביה (המנוח) עושק את כספיה המגיעים לה וכי בקרוב יוגשו כנגדו תביעות בסך כולל של יותר משלושה מיליון ש"ח, ועוד ועוד.