מהמשך חקירתו של משה התברר כי עוד קודם לחתימה על כתבי הוויתור עקב משה אחר השקעות בחברות הזנק בתחום האבטחה ואף שיתף ושותף בכך על ידי אורי ונתי. יתרה מכך, בחקירתו אישר משה שידע על השקעות בחברה בזמן אמת ועוד בטרם החתימה על כתבי הוויתור (ש' 6 ע' 139 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.2017). משה אף אישר שהיה מודע לכך שהמטרה בהקמת החברה הייתה למכור אותה תמורת "מיליוני דולרים רבים" (שם, ע' 140). עם זאת, נראה כי מספר חודשים לאחר הקמת החברה, עם תחילת קליטת ההשקעות החיצוניות בחברה, אורי ונתי התנהלו מול משה ולא יחד עם משה ביחס למעמדו ועתידו בחברה. כך, אין חולק שאורי ונתי תיאמו מראש את פעולותיהם והחלטותיהם ביחס למשה, לטענתם על רקע אופן עבודתו והתנהלותו של משה (נספחים ד ו – ו לכתב ההגנה וסעיף 96 לתצהירו של אורי), וההתייעצויות עם עורכי הדין של החברה ביחס למעמדו ועתידו של משה בחברה לא נעשו בשיתוף עם משה, למצער ביחס לחתימה על מסמכי הוויתור (סעיף 98 לתצהירו של אורי).
בהתחשב בכל האמור עד כאן ובמפורט להלן, נראה כי בהחתמת משה על מסמכי הוויתור ניצלו אורי ונתי את חוסר ניסיונו ו/או תמימותו ו/או מצוקתו של משה. בהקשר זה יש לקחת בחשבון שאף אם מדובר במהלך שנועד לקידום המיזם ו/או ענייניה של החברה, הנהנים העיקריים מהחתימה על מסמכי הוויתור במסגרתם העביר משה לחברה כ – 25% מהון המניות המונפק של החברה (שיעור המניות לאחר דילול שהיו בבעלותו של משה עובר לחתימה על מסמך הוויתור הראשון – סעיף 35 לכתב התביעה) היו אורי ונתי ששיעור מניותיהם בחברה עלה במקביל להעברת מניותיו של משה בחברה, מבלי שנדרשו לשלם תשלום כלשהו בעד הגדלת שיעור מניותיהם בחברה.
13. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, קובע:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
בספרם של גבריאלה שלו ואפי צמח "דיני חוזים מהדורה רביעית", נדון הרקע להוראת העושק, וכך נכתב:
"...על אף שהפגם ברצון בעילת העושק מתון לעומת הפגם ברצון בעילות אחרות (דוגמת כפיה), מצדיק פגם זה את התערבות הדין עד כדי מתן אפשרות לביטול חד צדדי של החוזה. ההצדקה להתערבות זו היא מוסרית, והרעיון המנחה את הוראת העושק הוא רעיון של מוסר, צדק חברתי והוגנות החוזה. אומנם ניתן לבאר את הוראת העושק גם באמצעות שיקולים של הגנה על רצונו החופשי של המתקשר ושיקולי יעילות כלכלית, אולם הוראה זו מבטאת ביתר שאת שיקולים מוסריים של הוגנות החוזה באשר היא מתייחסת באופן מפורש לתוכן החוזה. בקבעה כי ברירת הביטול מותנית בהיות תנאי החוזה "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל" מהווה הוראת העושק חריג בולט לעקרון חופש החוזים. בניגוד לכלל היסוד שלפיו קביעת תוכן החוזה מסורה לצדדים ובניגוד לרעיון שלפיו בית המשפט לא יתערב בחוזים שערכו הצדדים מדעת ומרצון, מסמיך המחוקק בסעיף 18 את בית המשפט לשקול את התמורות המוחלפות ולבחון את הגינות העסקה".