אינני נותן אמון בגרסתו של מר משה שלי, לא גרסתו ביחס לאירוע עצמו שבו הופסקה עבודתו וגם לא הגרסה הכבושה שלו אשר נשמרה על ידו עד לראיון עם בא כח המאשימה. אל מולה, נמצאות גרסאות, האחת של גורם בכיר בנמל מר דדה בנודיס, והשנייה עדותו האמינה של הנאשם 1.
עולה על פני הדברים, כי כעס רב לו, למר משה שלי, על כי הוצא מהנמל ועל כי הופעלה נגדו סנקציה, אולם מהראיות שבפניי עולה כי בדין הופעלה נגדו הסנקציה האמורה והקשר שמבקש הוא לייצר בדיעבד בין אירוע זה לבין אותה דרישה של דולר נוסף, חסר כל בסיס.
יש לציין, כי הוגשו כפי שפורט לעיל, ביחס לעדותו של מר שאול עבודי, שני ההסכמים שחתמה החברה של מר שאול עבודי, גרינלנד – ת/285 ו-ת/286. ת/285 הינו ההסכם הראשון שחתמה חברת גרינלנד עם חברת דנה ביום 1.10.12 הסכם שבמסגרתו היא נכנסה לנעליה של החברה השייכת למר משה שלי, בשל כך שמר משה שלי, היה מוגבל בכניסה לנמל. הסכם זה הינו דוגמת ההסכם של החברה של משה שלי, דהיינו בתמורה של שני דולר לטון. לאחר מכן, ביום 11.10.12 נחתם ההסכם השני, אשר מתייחס לתשלום חצי דולר נוסף, כאמור לאור הרעיון בדבר האפשרות להנחת הגרוטאות ישירות על הרציף.
אין, ולא נטען גם לא על ידי מר שאול עבודי, קשר בין החתימה על החוזה השני ת/286 לבין האפשרות של חברת גרינלנד להיכנס בנעליה של משה שלי. מכאן, שאין כל קשר בין החתימה על
--- סוף עמוד 124 ---
החוזה הנוסף, 10 ימים לאחר מכן, על תשלום חצי דולר נוסף לטון, לבין עצם עבודתה של חברת משה שלי, כמו גם עצם כניסתה לעבודה של חברת גרינלנד בנעליה של חברת משה שלי.
אם לא די בכך, הרי שבכל השלבים מדובר היה בעניין רעיוני בלבד, ובאפשרות בלבד, והלכה למעשה התשלום הנוסף כלל לא יצא אל הפועל, אלא הוא היה בבחינת רעיון, לאופן שינוי צורת העבודה, אשר תיטיב עם יצואני הגרוטאות ותזרז את העמסת הגרוטאות אל האניות, אך כאמור הדבר לא יצא אל הפועל.
מכל האמור, לא היה בהתנהלות אל מול מר משה שלי והחברה מטעמו כל חריגה מהתנהלות לגיטימית וראויה, במסגרת הסמכויות ובמסגרת החובה להגן על עובדי הנמל מפני מי שנטען כנגדו כי הוא מפר את נהלי הנמל ופוגע בעבודת העובדים, ואין כל קשר, בראיה כלשהי שבאה בפני, בין הפסקת עבודתו, לבין העניין האמור של תשלום נוסף.
64. כאן המקום להתייחס לשאלה העולה מכתב האישום - האם ההוצאות של יצואני הגרוטאות בשל הפיקוח הינן בבחינת "עלות נוספת" כנטען בסעיף 28 לכתב האישום כמו גם בסעיף 44 בהקשר של פרשת נשר, או שמא מדובר בעלות אשר נכון ומחויב היה כי יישאו בה היצואנים, כמו גם היבואנים.