מצוטטים לעד הדברים הבאים: "דוד חסן יצר איתי מספר פעמים קשר לפגישה עצמית וטלפונית ופעם אחת גם אלון עצמו ובאף אחת מהפגישות לא חשתי מאוים ועל כל המפגשים דיווחתי כפי שאני מחויב לדווח על כל פגישה עסקית לממונים עליי וכפי שלא חשתי מאוים גם לא אמרתי שאיימו עליי או על הפעילות של כי"ל." ותשובתו של העד הינה – "כך עניתי לזאב נכון." (פרו' עמ' 2881, שו' 12-16).
בעקבות זאת נשאל העד אם למר עדי וינוגרד הוא אמר שאכן אמר את הדברים הללו לזאב, אך הם לא נכונים, דהיינו כי הוא אמר לעדי וינוגרד שהרגיש מאוים, והוא משיב כי כך אמר.
בשלב זה נשאל העד הכיצד ניתן להאמין לאמירה זו כאשר כל הכתובים אינם תומכים באמירה זו, ומדובר בכתובים שיצאו מידיו של העד, ולא רק שאינם תומכים באמירה הזו אלא משתמע מהם אחרת לגמרי, והעד משיב כי הוא מבין את הקושי בדבר וגם "אני רואה גם את עצמי מתקשה להסביר." ועושה ניסיון מסוים להסביר, ניסיון אשר אין בו הסבר של ממש.
--- סוף עמוד 157 ---
העד נשאל על כך שגם להנהלה שלו הוא לא כתב שהוא חש מאוים והוא מאשר: "לא כתבתי. אני מודה אני מתקשה להסביר, אני מתקשה אני אומר כאן, מצהיר כאן שאני דיווחתי באופן ישיר על החששות שלי מכל מפגש כזה..." ואומר כי אמר שהוא חש מאוים למנכ"ל החברה, מנהל התפעול של החברה, לאיש הביטחון ולאדם נוסף, וכשנשאל מדוע לא כתב להם זאת אף פעם, למרות שכתב מיילים ותיעד, השיב כי הוא מתקשה לזכור משהו שכתב (ר' – עמ' 2881-2882).
87. בעייתיות נוספת העולה מעדותו של עד זה קשורה לדבריו ביחס למפגש שהתקיים ביום 1.8.13. ביחס לעצם קיום המפגש – תחילה הוא אומר ביחס לפגישה זו עם נאשם 1, את הדברים הבאים: "לכן חשבתי שגם הוא לא יוכל להגיע לתוך הנמל ולכן עניתי שאני בשמחה אפגוש אותו בתוך הנמל כי לא היה לי אפילו סיכוי לפגוש אותו כשהוא מנוע להיכנס." (פרו' עמ' 2886, שו' 8-10). גרסה ראשונה זו של העד מר יוסי גלעד הינה כי הואיל והוא ידע שנאשם 1 היה אותה עת מושעה ומנוע מלהיכנס לנמל, הרי שלא היה לו אפילו סיכוי לפגוש אותו, ולכן הוא השיב שהוא בשמחה יפגוש אותו בתוך הנמל. גרסה זו עברה שינוי בהמשך.
העד מר גלעד מאשר כי אמר למר אפי אייזנבך, הממונה עליו, לפני המפגש, כי ייתכן שגם מר אלון חסן יהיה שם. (פרו' עמ' 2886 שו' 23-26). אמירה זו אינה מתיישבת עם טענתו הקודמת כי חשב שאין סיכוי שנאשם 1 יהיה במפגש.
לעד יוסי גלעד ניתנה האפשרות להסביר את דבריו, את השוני בין גירסאותיו, ונאמר לו שהדעת אינה נוחה מתשובותיו. למרות כל ההזדמנויות אשר ניתנו, אין אלא לומר כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת. (ר' לענין זה עמ' 2886 - 2889 לפרו').