נאשם 1 בפועלו כמתואר לעיל נהג אגב מילוי תפקידו במרמה והפרת אמונים הפוגעים בחברת הנמל, באמון הציבור בחברת הנמל ועובדיה, והפוגעים באמון הציבור בעובדי הציבור בכלל. נאשם 1 במעשיו כמתואר לעיל, עשה במילוי תפקידו מעשי מרמה והפרת אמונים הפוגעים בציבור, פעל בניגוד מוחלט לאינטרסים המשפטיים, הכלכליים והאחרים של הנמל והאינטרס הציבורי עליו הופקד, ועשה שימוש לרעה במעמדו, תוך השחתת עובדים הנתונים להשפעתו וזאת כדי לקדם את ענייניה של חברת דנה.
מהאמור מיוחסות לנאשם 1 העבירות הבאות: מרמה והפרת אמונים בתאגיד – עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין, ומרמה והפרת אמונים של עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.
המענה לאישום הרביעי
128. במענה לאישום הרביעי המיוחס לנאשם 1 בלבד, כופר הוא במיוחס לו. נטען כי אישום זה הינו בבחינת שימוש לרעה בכוח הסמכות של המדינה.
--- סוף עמוד 230 ---
נטען כי הדו"ח אליו מתייחס האישום פורסם בכלי התקשורת עוד לפני שהנאשם 1 מסרו לצרכים משפטיים.
נטען כי ההכפשות שהוכפש נאשם 1 והוכפשה חברת דנה, והקשר שעשו ביחס אליהם, וההד התקשורתי, כל אלו פגעו קשות גם בנאשם 1, והיה לו אינטרס מוצדק כי האמת תתברר בבית המשפט, וחברת דנה פנתה לבית המשפט והפרוטוקול כמו גם הדו"ח היו כלי בידי בית המשפט, אשר הסתמך עליהם, על מנת לבטל את ההחלטה.
הנאשם 1 מאשר כי העביר לחברת דנה את הפרוטוקולים ואת הדו"ח כאמור באישום הרביעי, אולם טוען כי בדין עשה זאת וטוב שעשה זאת, וכי היה מצפה כי המדינה היתה מבקשת להעמיד לדין את מי מהנהלת הנמל שייתכן מאוד שעמד מאחרי ההדלפה הסלקטיבית לתקשורת, ולא העברה מלאה כפי שהנאשם 1 דאג שבית המשפט יקבל, העברה מלאה של הפרוטוקול והדו"ח. עוד מוסיף נאשם 1 כי היה מצפה כי המדינה תעשה את אותה ההעברה של הפרוטוקולים והדו"ח.
נטען כי הפרוטוקולים והדו"ח הגיעו לנאשם שלא באמצעות הגב' לוגסי, הם הונחו במשרדו, והוא אינו יודע מי הניחם.
נטען כי בכל הקשור להליך המשפטי של חברת דנה, היתה לנאשם 1 כל ההצדקה לסייע להליך המשפטי באמצעות הפרוטוקולים והדו"ח, כדי שגם שמו יטוהר באמצעות ההליך, זאת הואיל והפרסומים לא עשו כל אבחנה בינו לבין חברת דנה, קשרו אותם יחד, וטענו כי השחיתות משותפת, והכל בטענות שקריות.
נטען כי פעולה זו של נאשם 1 לא היתה במרמה, ולא היתה תוך הפרת אמונים, אלא פעולה מתבקשת ואם לא היה עושה פעולה זו, הוא היה מכשיל את בית המשפט.