תחילה לעצם הטענה – גם אם היינו מגיעים למסקנה כי מדובר בחומר בעייתי, אשר נטען כי צריכות לעלות תמיהות על עצם השימוש בו, אין כל ראיה או תחילת ראיה להשפעה של נאשם 1 או מעמדו על הרכישה.
ואולם, כפי שעולה מדברי ענת ברק עצמה בעדותה, חומר זה כלל לא היה בעייתי. בתחילה היה אירוע נקודתי (כדבריה) של צריבה בעיניים כתוצאה מהשימוש בו. הדבר נבדק ע"י מהנדס הבטיחות, ומהנדס הבטיחות אישר את החומר, והצריבה האמורה היתה אך ורק כפועל יוצא משימוש לא נכון בחומר. כך, חומר אשר הנמל ביצע בו שימוש משך למעלה משלוש שנים, ואושר ע"י מהנדס הבטיחות, לאחר תלונה מסוימת שהגיעה, כאשר נתברר שהתלונה מקורה בשימוש לא נכון בחומר, לא ניתן לומר לגביו כי עולה תמיהה ביחס לעצם ההזמנה שלו.
אפנה לעדותה של ענת ברק בפרו' 13.2.17 עמ' 1857 שם היא מאשרת כי החומר נבדק ע"י כל הגורמים המקצועיים (שו' 16), החומר עבר בדיקה בטיחותית (שו' 21), מהנדס הבטיחות בדק, היו טענות של צריבה לאחר בדיקת מהנדס הבטיחות, הוא בדק שוב, והחומר אושר לשימוש ע"י מהנדס הבטיחות (שו' 22 – 32), והיא מבהירה בהמשך בעמ' 1858 שו' 1 ו- 2 כי הנמל התחיל לרכוש את החומר, כשהתחיל השימוש באחת הסדנאות היתה אותה טענה ואז הוא נבדק שוב. העדה מאשרת בהמשך כי מהנדס הבטיחות קבע שמדובר בחומר חדש ולא השתמשו בו בהתאם להוראות היצרן, וצריך להשתמש בו בהתאם להראות היצרן ואז התוצאות האלו לא יקרו (פרו' עמ' 1858 שו' 16 – 19). זאת ועוד, העדה, ראש מחלקת הרכש, מאשרת בעמ' 1803 כי אותו אירוע ביחס לחומר היה מקרה נקודתי. "זה היה מקרה נקודתי. אחרי המקרה הזה, באותה סדנה שהיו בה את התלונות. חודש לאחר מכן שוב, כל סדנה הזמינה את החומר שהיא החליטה להזמין" ובהמשך מאשרת כי זה כולל את החומר הזה. (פרו' עמ' 1803 שו' 3- 7).
הנה כי כן, מדובר בחומר שמחלקות בנמל ביקשו אותו, וקיבלו אותו, ועבדו עמו משך שלוש שנים ויותר, לאחר שהחומר עבר אישור של מהנדס בטיחות, והתברר כי במקרה נקודתי, בתחילת השימוש בו, נעשה בו שימוש שלא בהתאם להוראות היצרן.
מכאן, למדים אנו, שהראיות שבאו בפני בית המשפט, שומטות אף את הבסיס העובדתי לאותה השערה שמועלית ע"י ב"כ המאשימה.
העדה, ראש מחלקת הרכש, אומרת מפורשות דבר העדר כל השפעה של נאשם 1, ואין מדובר רק במסקנה מכך שלא ידעה. רוב מנהלי העבודה העדיפו חומר אחר שיוצר ע"י "זוהר דליה", חומר
--- סוף עמוד 46 ---