--- סוף עמוד 44 ---
השפעה של נאשם 1 או מי מטעמו על אדם אחר, שכן, אם היתה רואה השפעה שכזו, הרי מובן שהיתה מקשרת בין החומר לבין נאשם 1.
אם כך, עד לשנת 2012 (כך על פי עדות מנהלת מחלקת הרכש, אך סביר שהיה זה עד סוף 2011), לא ניתן לטעון ל"השפעה". הטענה היחידה שניתן להעלות הינה טענה בדבר "הסתרה". אולם החומר לא נמכר ישירות ע"י נאשם 1, ולא על ידי חברה בבעלותו, אלא נמכר לחברה אחרת, ובכך נותק הקשר עם הנאשם 1. הבעלות עברה לחברה האחרת, ואין כל אינדיקציה להשפעה, ההיפך הוא נכון, יש אינדיקציה להעדר כל השפעה.
ביחס לניתוק, ולמכירה ללא "תיווך" כנטען, ר' בהמשך התייחסות לדברי ע.ת. 28.
מעדות גב' ענת ברק עולה כי הדרישה לחומר PL909 היתה מבתי המלאכה, כפי כל דרישה לכל חומר, שבאה מפעם לפעם מבתי המלאכה הרלבנטיים (פרו' 13.2.17 עמ' 1800).
ב"כ המאשימה מבקשים להעלות תמיהה, הכיצד זה חומר זה, הגם שהתקבלו לגביו תלונות על צריבה בעיניים לאחר שימוש הוזמן ע"י הנמל והמשיך השימוש בו?
לפני התייחסות לטענה זו, יש מקום לציין כי טענה זו הינה דוגמת טענות רבות המועלות בכתב האישום וגם בסיכומים, ולפיהן מבקשת המאשימה להיאחז במעין ראיה נסיבתית, על מנת להסיק מסקנות, נעדרות כל ראיה אחרת.
הכללים לגבי ראיות נסיבתיות והסתמכות עליהן לקביעת ממצא בהליך פלילי ידועים וברורים, על הראיות הללו להביא למסקנה אחת ויחידה, מעל לספק סביר.
שורה ארוכה של טענות המועלות הן בכתב האישום והן בסיכומים, אף לא עולה כדי הסתמכות על ראיות נסיבתיות, אלא הן בבחינת "השערות נסיבתיות", אשר ב"כ המאשימה מבקשים שבית המשפט ילמד מהן דבר המסקנה שהם מבקשים להסיק, על כי מעשה שחיתות, בהתערבות של נאשם 1, בהשפעתו, הביא למעשה כזה או אחר, דוגמת רכישת אותו חומר נשוא האישום הראשון.
הועלתה טענה ע"י ב"כ המאשימה בדבר בעיה של צריבה כתוצאה מהשימוש בחומר PL909. כאמור, אין כל ראיה או תחילת ראיה להשפעה של נאשם 1 על רכישת החומר. ההיפך הוא הנכון, עד שנת 2012 ׁׁ(ולמען הדיוק – סוף 2011) ראש מדור הרכש עצמה לא ידעה כלל כי החומר קשור אל הנאשם 1. בהעלאת הטענה האמורה, יש כדי ניסיון ליצור קשר סיבתי, בין השפעה מסוימת על רכישה, לבין רכישה של חומר, שנטען כי קיימת לגביו בעיה. קשר סיבתי נטען זה הינו בבחינת
--- סוף עמוד 45 ---
השערה, ואם לא די בכך, הרי שגם העובדות הנטענות בבסיס הטענה, התבררו במסגרת ההליך כלא נכונות.